יעקב הבורח מפני חרב אחיו, העוזב את ארצו, מולדתו ובית
אביו, הנודד בלילה בדרכים, הישן על האדמה בלי גג לראשו ואבן למראשותיו,
נתגלה לו הקב"ה בפעם הראשונה בחלום הלילה.
החוקר
Benno Jacob בספרו
Genesis אומר על החלומות המרובים ביותר שבספר
בראשית, מתחלקים לשני סוגים: (א) חלומות שבהם מדבר אלוהים אל בני האדם (כ,
ג; לא, כד). (ב) חלומות אשר באמצעותם מדבר אלוהים אל בני האדם, כמו חלומות
יוסף, חלומות שר המשקים, שר האופים וחלומות פרעה. סוג שני זה אשר התגלות
השם בו מתבטאת בציורים , בתמונות, בסמלים זקוקה לפתרון. חלום יעקב מכיל את
דיבורו המפורש של ה' ומקדים לו גם תמונה: ואם מראה יש כאן. אם באמצעות תמונות
ידבר החלום, הן זקןקים אנו לפתרון. ואמנם רבו הפתרונים.
תמונה זו של
כח יב והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה
והנה מלאכי אלהים עולים וירדים בו.
כח יג והנה יי נצב עליו
העסיקה פשטנים ודרשנים, הוגים וחוזים, סופרים ומשוררים
בכל הדורות ועד ליצירה הספרותית הגדולה של בר- הופמן "חלום יעקב" בזמננו.
נסתכל כאן בפתרון אחד מני רבים שבמדרש תנחומא ויצא, ב אשר
בו בחר גם הרמב"ן לפענוח החלום:
אמר ר' שמואל בר' נחמן: "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים
"- אלה שרי אומות העכו"ם… שהראה לו הקב"ה ליעקב אבינו שר של בבל עולה שבעים
עוקים [שלבים] ויורד, ושל מדי – חמשים ושניים [ויורד], ושל יוון מאה [שלבים
] ויורד, ושל אדום עולה ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר:
שמא לזה אין לו ירידה? אמר לו הקב"ה (ירמיה ל, י ): "ואתה אל תירא עבדי
יעקב… ואל תחת ישראל"- כביכול אפילו אתה רואהו עולה ויושב אצלי- משם אני
מורידו; שנאמר (עובריה א, ד): "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך,
משם אורידך נאום ה'".
ובהתאם למדרש זה יפרש את החלום גם הפרשן ר' ע ו ה ד י ה
ספורנו:
"עולים ויורדים" : כי אמנם יהיה לבסוף, ששרי האומות אחר
עלייתם- ירדו, והאל יתברך הניצב לעד, לא יטוש את עמו, כאומרו (ירמיה ל,
יא): "כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה".
לפי מדרש זה ולפי פרשן זה פירוש החלום ושיברו אינו אלא
תמונת ההיסטוריה האנושית, עלייתם וירידתם של עמים ותרבויותיהם עד סוף כל
הדורת. ואם נשאל מה למראה הזה וליעקב אבינו בשעה זו ולמצבו המיוחד כבורח
מפני אחיו וכהולך לשאת אשה ולהמשיך הקיום זרעם של אברהם ויצחק?- הרי תשובת
המדרש, שלא ליעקב האיש היוצא מבית יצחק ידובר בחלום הזה, כי אם אל יעקב-
ישראל, אל האומה הנודדת מארצה ומהלכת מדור לדור בין עמי ענק, גולה מארץ
לארץ, וחוזה בעלייתם וירידתם של עמים וממלכות, של מצרים, אשור, בבל, פרס
ויוון. את ירידתה של רומא אשר אותה לא חזה עוד הדרשן החי בתקופת שלטון
הרומאים ואת ירידתם של צאצאי רומא- הלוא הם כל עמי העולם הנוצרי- המכונים
בספרות המדרשים של חז"ל ובדברי הוגים ופייטנים, משוררים ודרשנים של ימי
הבינים בשם "אדום"- אשר אותה לא ראתה עוד האומה: את ירידתה של אדום בסוף
הימים מבטיח המדרש בנחמו את יעקב הנבהל ונחרד למחזה זה והשואל לקיץ הימין,
בפסוק הלקוח מעובדיה הנביא (פסוק ד) שנתנבא למפלת אדום: "אם תגביה כנשר
ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך_ נאום ה' ".
אותו סולם- הזמן, אשר כל עלייה בו מותנית בירידה של משהו
אחר, אשר בו כל בניין נבנה רק על חורבנו של קודמו, אינו סולם שאין לו קץ-
אלא ה' ניצב בראש הסולם. הוא, אדוני ההיסטוריה, מבטיח, שכל נישא ורם ישפל,
והתמונה של אחרית הימים אינה עוד תמונת סולם אשר בו מתחלפים העולים והיורדים,
כי אם תמונת הר ה' הנכון בראש ההרים ואשר אליו נוהרים באחוה כל העמים (ישעיהו
פרק ב).
ומה שונה מדרך זו דרכו של רש "י. אין הוא חורג ממסגרת סיפורנו,
לא במקום ולא בזמן .
הוא רואה את יעקב אבינו, עוזב את כנען ללכת פדנה ארם ובורח
מפני חרב אחיו. ולחלומו של יעקב מוסיף רש" י הערה פרשנית.
למלים "עולים ויורדים" מעמיד רש"י את השאלה: "בתחילה עולים
ואחר כך יורדים"? (כלומר, הלוא מלאכים הם, יושבי מרוב, וסדר המלים הנדרש
היה צריך להיות: "יורדים ועולים") והוא עונהK
… מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ: ועלו לרקיע,
וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו.
לאמור: אין דומים דרכי אדם, קשייו, צרותיו ונסיונותיו בשבתו
בארצו לקשייו, צרותיו ונסיונותיו בצאתו מארצו וממולדתו ושבתו בין זרים.
למלאכים אחרים זקוק הוא כאן וזקוק הוא שם, אך תמיד ניתנים ליעקב מלאכים
לשמרו. וכמה מתאימים דברים אלה לפרשת ויצא כולה הכוללת את חיי יעקב, קורות
סבלו מרגע צאתו מבאר שבע (כח, י) עד שובו, אחרי ישיבה של עשרים שנה בנכר,
למחנים (לב, ג) והנה בתחילת הפרשה הוא רואה מלאכים ובסופה: (לג, ב) "ויעקב
הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים".
והושפע מפרשתנן המשורר האלוהי באומרו- והפעם לא אל יעקב
האיש החד פעמי, כי אם אל בן יעקב הבוטח בה':
תהלים
צא יא כי מלאכיו יצוה – לך לשמרך בכל- דרכיך.
צא יב על – כפים ישאונך כן- תנף באבו רגלך.
(1 ) על המשלים בתנ"ך ועל המקומות האליגוריים ידבר הרמב"ם
בפתיחה ל"מורה נבוכים" ואלה דבריו:
ודע, כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים: מהם משלים, שכל
מלה שבמשל ההוא יש בה עניין. ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העניין
ההוא ויבואו במשל ההוא דברים רבים מאוד, אין כל מלה מהם מוספת עיין בנמשל
אבל הן ליפות המשל…או להפליג בהסתיר העניין הנמשל …[ואו להוסיף כיסוי על
ההסתר שלו].
אמנם דמיון המין הראשון ממשלי הנבואה- אומרו [משל למין
הראשון הוא מה שאמר הכתוב]: "והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו".
"סולם", יורה על עניין אחד, ואומרו "מצב ארצה", יורה על עניין שני, ואומרו
"וראשו מגיע השמימה". יורה על עניין שלישי, ואמרו: "והנה מלאכי אלהים",
יורה על עניין רביעי, ואמרו: "עולים". יורה על עניין חמישי , ואמרו: "יורדים",
יורה על עניין שישי, ואמרו: "והנה ה' נצב עליו", יורה על עניין שביעי-
הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל [בכללות הדבר בנמשלו].
ואמנם דמיון המין השני ממשלי הנבואה [ משל למין שני שישיבה
פרטים רבים שאינם מתאימים לנמשל] הוא אומרו (משלי ז, ו- כג): "כי בחלון
ביתי בעד אשנבי נשקפתי: וארא בפתאים, אבינה בבנים, נער חסר לב: עובר בשוק
אצל פנה ודרך ביתה יצעד: בנשף בערב יום אישון לילה ואפלה: והנה אשה לקרתו,
זונה ונצורת לב:
הומיה היא וסוררת, בביתה לא ישכנו רגליה… והחזיקה בו ונשקה
לו, העזה פניה ותאמר לו: זבתי שלמים עלי, היום שלמתי נדרי על כן יצאתי
לקראתך, לשחר פניך ואמצאך: מרבדים רבדתי ערשי, חטובות אטון מצרים… לכה
נרוה דודים ער הבקר… כי אין האיש בביתו, צרור הכסף לקח בידו, ליום הכסא
יבוא ביתו: הטתו ברב לקחה, בחלק שפתיה תדיחנו : הולך אחריה פתאום, כשור
אל טבח יבוא,,,
כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא".
והעולה הידינו מזה הכלל [מכללות המשל הזה] הוא- האזהרה
מהימשך אחר התאחת הגופניות והנאותיהם… שלא יהיה האדם נמשך אחר בהמיותו
לבד… ואחרי שביארתי לך זה וגליתי לך סוד זה המשל, לא תקווה למצוא כל ענייני
המשל בנכשל, בשתאמר: מה תחת" זבחי שלמים עלי" [מה מתאים בנמשל לזה שאמרו
במשל]
ואיזה עניין הוסיף בזה הכלל אומרו "כי אין האיש בביתו?"
כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו של משל. [הביאורים בוגרים
לקוחים מתוך פירושו של יהודה אבן שמואל ל" מורה נבוכים"].
לפי איזו משתי הדרים הנ"ל מפרשים את חלום יעקב מדרש תנחומא,
רש"י ור' עובדיה ספורנו?
- והנה ה' נצב עליו (כח, יג).
[א] על מי- על יעקב או על הולם?
[ב] כיצד יש לענות לשאלה זו בהתאם לתפישות השונות של
החלום כולו?
- השווה למדרש שהובא בעיוננו את המדרש הבא, אף הוא נאמר על סולמו של
יעקב:
פסיקתא ד ר ב כ ה נ א כג (וכן תנחומה ויצא):
"ויחלום והנה סךם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי
אלהים עולים ויורדים בבבו"- אלו שרי אומות העולם. מלמד שהראה לו הקב"ה
ליעקב שרו של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל
אדום עולה ויורד.
אמר הק"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתיירא
אבינו יעקב ואמר: כשם שיש לאלו ירידה" כך יש לי ירידה?; אמר לו: אם אתה
עולה, אין לך ירידה; לא האמין ולא עלה.
ר"ש בן יוסינה היה דורש: ( תהלים עח, עב ): "בכל זאת חטאו
עוד ולא האמיני בנפלאותיו". אמר לו הקב"ה" אילו עלית והאמנת[ נוסח ויקר
רבה: אילו האמנת ועלית"- ושים לב;], לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל
ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ארבע מלכויות בעולם הזה. אמר לו יעקב:
יכול לעולם?
אמר לו: "אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך
מרחוק ואת זרעד מארץ שבים"- מגליא ומאספניא ומחברותיה. "ושב יעקב" מבבל,
"ושקט"- ממדי, "ןשאנן"- מיון, מחריד"- מאדום.
"ואותך לא אעשה כלה"- אלא מיסרך ביסורים בשביל לזכותך מעוונותיך
ולצרף אותך.
[א] מה ההבדל במגמת שני המדרשים?
[ב] מה המסומל בסולם (גלי המלאכים) בשני המדרשים?