בעיוננו הקודם עמדנו על כך, שבחן העבד את מי שעתידה להיות אם האומה, אשתו של יצחק, וכלתו של אברהם אבינו- המלמדנו להכניס אורחים- במבחן אופי, במבחו המעיד על טוב לב ורחמים על האדם ועל החי, ברצון לשרת ולעזור בדבר שהחיים תלויים בו- בנתינת מים. וראינו .כיצד עמדה במבחן
.הפעם נפנה תשומת לבנו לדברי העבד הנאמן לשולחיו, ולדרך בה כלכל שליחותו בדברו עם משפחת רבקה
בפרוטרוט מפתיע מספרת התורה את כל מעשי העבד עד פסוק כו. ושוב משמיעה היא לנו בפסוקים לה- מח את פרטי המעשה (שיחתו עם .אברהם, תפילתו על יד הבאר, פגישתו עם רבקה, מעשה רבקה ונתינת הצמידים) בסיפור העבד בבית בתואל
אריכות דברים זו של סיפור העבד , תמהו עליה הרבה מן המפרשים. הלא ידענו את דרכה של התורה לקצר, להשמיט כל דברי תיאור כל דברי תיאור וציור, להתרכז ולהצטמצם בעיקרי הדברים, להתאפק ולמעט במלל. ולמה לא אמרה כאן בבוא העבד ביתה בתואל: ויספר העבד להם את :כל הדברים האלה. דוגמת מה שנאמר בסוף פרקנו בבוא העבד הביתה
.כד סו ויספר העבד ליצחק את כל- הדברים אשר עשה
:וחז"ל התעוררו על חזרה זו ועל המתמיה בכך בהשוואה לסגנונה של התורה בדרך כלל באומרם
:בראשית רבה ס, יא
אמר ר' אחא :יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. פרשתו של אליעזר- שניים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה. והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרן- אלא מריבוי המקרא. [פירושו: לומדים שדמו מטמא מה"א יתירה של "וזה לכם הטמא בשרץ" בויקרא יא כט.]
ואולם מהי יופיה של שיחתם של עבדי אבות, זה יתברר לנו, אם נעיין מדוקדק בסיפורו של העבד ואם נשווהו לסיפורה של התורה:
סיפור הכתוב :
סיפור העבד:
א... ויי ברך את אברהם בכל. לה ויי ברך מאד ויגדל ויתן- לו
צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים
ושפחת וגמלים וחמרים.
ג.... ואשביעך ביי אלהי השמים לז וישבעני אדדני לאמר
ואלהי הארץ
אשר לא- תקח אשה לבני לא תקח אשה לבני מבנות
מבנות הכנעני אשר אנכי יושב הכנעני אשר אנכי ישב בארצו.
בקרבו.
ד.... כי אל ארצי ואל מולדתי תל לח אם- לא אל בית אבי תלך..
ולקחת אשה לבני ליצחק. ולקחת אשה לבני.
ה.... אולי לא תאבה האשה ללכת לט.... אלי לא- תלך האשה אחרי.
אחרי אל הארץ זאת
ההשב אשיב את בנך אך -----------------------------------
הארץ אשר יצאת משם.
... יי אלהי השמים אשר לקחני מ .. יי אשר התהלכתי לפניו
מבית אבי ומארץ מולדתי
ישלח מלאכו לפניך ישלח מלאכו אתך....
ולקחת אשה לבני משם. ולקחת אשה לבני ממשפחתי
ומבית אבי.
ח.... רק את בני לא תשב שמה. -----------------------
יב.. יי אלהי אדני אברהם הקרה- מב יי אלהי אדני אברהם אם-
נא לפני היום ועשה חסד עם ישך- נא מצליח דרכי אשר
אדני אברהם. אנכי הלך עליה.
יד... ואמרה שתה וגם גמליך מד... גם אתה שתה וגם לגמליך
אשקה אתה הכחת לעבדך אשאב היא האשה אשר הכיח
ליצחק ובה אדע כי- עשית יי לבן אדני.
חסד עם אדני.
טו.. ויהי- הוא טרם כלה לדבר.. מה... אני טרם אכלה לדבר אל-לבי..
... ויאמר הגמיאיני נא מעט- מים ואמר אליה השקיני נא.
מכדך.
י ח... ותאמר שתה אדני מוותמהר ותורד כדה מעליה
ותמהר ותרד כדה על- ידה ותאמר שתה....
ותשקהו.
יט.... ותכל להשקתו וגם גמליך אשקה
ותאמר גם לגמליך אשאב עד
אם- כלו לשתת
כ... ותמהר ותער כדה אל השקת ואשת וגם הגמלים השקתה.
לכל- גמליו. (סוף הפסוק)
כב.... ויהי כאשר כלו הגמלים מז..... ואשם הנזם על אפה
לשתות ויקח האיש נזם זהב.. והצמידים על- ידיה.
ושני צמידים על ידיה עשרה
זהב משקלם. (תחילת הפסוק)
כג... ויאמר בת מי את ואשאל אתה ואמר בת-מי את
הגידי נא לי ותאמר בת- בתואל.....
היש בית- אביך מקום לנו ללין.
כו..... ויקד האיש וישתחו ליי. מח..... ואקד ואשתחוה ליי
כז.... ברוך יי אלהי אדני אברהם ואברך את יי אלהי אדני
אשר לא- עזב חסדו ואמתו אברהם
מעם אדני אנכי בדרך נחני אשר הנחני בדרך אמת
יי בית אחי אדני לקחת את בת-אחי אדני לבנו.
החל ממדרשי חז"ל ומפרשינו הקדמונים רש"י ורמב"ן ועד לאחרונים בני המאה הקודמת המלבי"ם ובעל "העמק דבר" עסקו הפרשנים בפקיחת עינינו לראות את השינויים הגדולים והקטנים , הבולטים, והדקים שבסיפור: פירוט דבריו בהתחלה לשם הדגשת עושרו של אברהם, הבלעת ניגוד האמונה שבין אברהם ובין משפחתו על ידי השמטת "ה' אלהי הארץ"- אשר לא יוכר ולא יובן בארם נהרים- ( פסוק ג לעומת פסוק לז): הדגשת הרצון להתחתן דווקה במשפחת אברהם, רצון זה שלא הביעו אברהם אבינו כלל (פסוק ד לעומת לז: לאומת מ): השמטת האפשרות להביא את יצחק אל בית הנערה (פסוק לט לעומת ה), ולבסוף שינוי הסדר בשאלת שם הנערה ונתינת המתנות, זה השינוי שכבר עמד עליו רש" י בפסוק מז:
"ואשאל ואשים ": שינה הסדר, שהרי הוא תחילה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו: היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא?
וביתר פירוט הסביר דבריו אלה בעל "עקדת יצחק":
לפי שכבר הטעים דבריו שהוא בא שם בשליחותו להקדים כבוד משפחת אברהם ובית אביו בנישואי בנו לכל שאר העמים. ואם יאמר, שקודם שידע בת מי היא,
נתן את הנזם על אפה, יכחיש דבריו הראשונים, שהרי לא יהיב אינש זוזי בכדי, וכיון שנתן לסתם אשה הלא נתנה לשם נשואין ? וזהו שאמר רש"י : שמא יתפשוהו בדבריו.
כל השינויים האלה ורבים אחרים יראו ויוכיחו טוב טעמו ומחשבתו והשתדלותו של עבד אברהם להוציא תוכניתו אל הפועל, למלא תפקידו במיטב יכולתו עד הגיעו למטרה המקווה והיא תשובתם של מקשיבי סיפורו, אשר בהשפעת דבריו לא יכלו אלא לענות.
כד ג מיי יצא הדבר
לא נוכל דבר אליך רע או טוב.
כד נא הנה- רבקה לפניך קח ולך
ותהי אשה לבן- אדניך-
כאשר דבר יי.
ואילו היתה התורה מקצרת בדבריה ומסתפקת במלים הספורות " ויספר להם העבד את כל הקורות אותו", לא יכולנו ללמוד מהם גודל חריצותו והשתדלותו, השקעת כל לבו ושכלו לשם הוצאת רצון אדוניו לפועל.
וזוהי כוונת רבותינו באומרם: "יפה שיחתן של עבדי אבות".
שאלות לעיון ולהעמקה
- רד"ק (כב, לט) :
והאמת כי הוא סידר להם הדברים כולם כאשר היו. ולא נוכל לתת טעם לכל החסרים והמלאים, כי רבו: והנה הוא סיפר להם כל הדברים שהיו לו עם אדניו והדברים שהיו לו עם רבקה, וכי האל זימן לו העניין, כאשר אמר לו אברהם , כי האל יצליח דרכו, וכן היה: כאשר שאל הוא מאת האל כן זימן לו האל, וכל זה להראותם כי האל אוהב אברהם ועושה רצונו ולא יוכלו למנוע הנערה ממנו, כי מה' יצא הדבר. ובשנות הדברים האלה יש בהם שינוי מלות, אבל הטעם אחד, כי כן מנהג הכתוב בהישנות הדברים שומר הטעמים, אבל לא המלות. [המלים האחרונות הן מדברי הראב"ע שמביא כלל זה חזור ושנן.]
[א] במה שונים שני הפרשנים רד"ק והראב"ע בגישתם מגישת הפרשנים שבה הלכנו בעיוננו?
[ב] מה יש לומר לגנותה ולשבחה של כל אחת משתי הגישות הנ"ל?
- ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, (כד, ז).
רש"י:
ולא אמר "ואלהי הארץ" ולמעלה הוא אומר (ג): "והשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ". אמר לו: עכשו הוא אלוהי השמים ואלוהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות,
אבל כשלקחני מבית אבי היה אלוהי השמים ולא אלוהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ.
א ב ן- כ ס פ י, "משנה כסף":
"אלהי השמי ואלהי הארץ". ואין קושיה, כי אחרי כן לא אמר רק "ואלהי השמים", כי כבר הודעתיך, שהביאור חסד ועזיבתו אינו חמס.
[א] הסבר את המלים המודפסות בפיזור.
[ב] מה ההבדל העקרוני בין שתי השיטות הפרשניות המיוצגות כאן על ידי שני הפרשנים?
[ג] השווה לעניינו את דברי מלכיצדק מלך שלם ואת דברי אברהם (יד,יט- כב.) למי משני הפרשנים אפשר להביא סיוע מן הפסוקים ההם?
[3] בעל "עקדת יצחק" שואל בכפל פרשה אליעזר עד ארבע פעמים, "הרי יכול היה להיות מקצר ועולה כמנהג?"
[א] הסבר לאלו ארבע פעמים יכוין.
[ב] תן דוגמאות שבהן הכתוב "מקצר כמנהג".
[ג] נסה לענות לקושייתו, למה אין התורה מםתפקת באומרה: "ויספר העבד לבתואל וללבן את כל הדברים אשר עשה". דוגמת הנאמר בסוף הפרק בבוא אל יצחק.
[ד] ולמה מקצרת התורה בפסוק סו באומרה: "ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה" ואינה מביאה כאן את הסיפור עצמו במקום להביאו למעלה (לה- מח)?