נחמה ליבוביץ ז"ל החלה את כתיבת ה"גיליונות לעיון בפרשת השבוע" בראשית שנת תש"ב בפרשת בראשית. מאז המשיכה בהפצת הגיליונות במשך 30 שנה, עד סוף שנת תשל"א וסיימה את כתיבתם בפרשת "וזאת הברכה". מידי שבוע הוציאה גיליון אחד אשר נשלח בדואר לכל מבקש. כל גיליון עסק בנושא נבחר מתוך הפרשה ולעתים גם הפטרה. (דוגמאות לגיליונות לפרשות שונות ובמבנים שונים נמצאות באתר, בו מופיעים גם דברי הסבר אלה.) בגיליונות שאלות למעיין - ללא תשובות! השאלות הן מסוג: מה קשה לרש"י בפירושו לפסוק מסוים? (שאלה היוצאת מתוך הנחה שרש"י פירש בתורה רק במקומות שמצא קושי והוא בא ליישב את הקושי.) היות שרש"י אינו מציע את הקושי אלא בא ליישבו בלבד, הבנה נכונה בפירושו היא הידיעה מהו הקושי אשר אילצו לפרש את אשר כתב; מדוע לא הסתפק בפירוש אחד? מה ההבדל בין פירושי שני פרשנים? ועוד. נתעכב לרגע בצורך שמצאה נחמה להנחות את הלימוד בדרך של שאלות מסוג זה וסוגים נוספים שעוד ידובר בהם. וכך כותבת נחמה : "לא בזה הצרה שאין הלומד מבין את הכתוב, אלא בזה שחושב שהבין, בשעה שלא הבין. אם אינו מבין מילה או ביטוי- מיד ירגיש בחסרונו, יחפש מוצא וימצאנו. אך כשהמילים מובנות, המשפטים ברורים, יראה הכל כחלק ופשוט והוא בטוח ש"אין כאן מה להבין". וזו היא אי הבנתו, כי לא ראה: מה חידוש בדבר, מה בא ללמדנו, כנגד מה נאמרו הדברים, לרבויי מה, למעוטי מה, ומה המסקנות הנובעות מתוכם? והעיקר: לא שאל עצמו כל השאלות האלה, כי לא הרגיש שיש כאן מקום לשאלות."(ההדגשות בכל הציטוטים הן שלי - י.ר.) אם נלמד מה קשה לרש"י הרי נדע גם מה הן הדרישות בהבנת הטקסט המקראי, מהי קושיה ומה היא שאלה גרידא, ומה דרך ההבנה ההגיונית הנדרשת בדיסציפלינה המקראית, או בעזרת אילו מקורות ניתן למצוא פתרון לקושיה או לשאלה.

אך בזה לא די, האם לא ניתן ללמוד כל זאת מתוך הרצאה בספר? האם לא פשוט יותר לקרוא ספרי הסבר למקרא ולהבין מתוכם את הכתוב? האם בזה נגיע לעומק פשוטו של מקרא? על כך מתריעה נחמה גם כן באותו מאמר: "ואותה הפסיביות (שבשמיעת הרצאות) - מגרעתה העיקרית בשמיעת הרצאות- עלולה לאפוף אף את הקורא בספר. יכול הוא לקבל את הנאמר בלי קושיות, בלי האבק והתווכח עם הנאמר, בלי יגיעה רוחנית". ועוד היא כותבת ומזהירה: "כל אחד מהחברים הרוצים ללמוד- ישב ויקשיב יהגה או ישתעמם , יקבל את שפע החכמה והמדע המושפע עליו ויישאר פסיבי לגמרי. עבודה רוחנית ממש, התאמצות, יגיעה אין עם שמיעה זו. אם רוצים אנו בעבודה רוחנית פורייה יש צורך (נוסף על ההרצאות) להביא את הלומד ישר אל הספר, להעמידו פנים אל פנים ממולו, להרגילו להתבודדות ולהתייחדות עם ספרו , מבלעדי המרצה העומד על גבו "המשחק לפניו", כדי שייהפך החבר שהיה רק "קהל" מקשיב - "אחד היושב והוגה בתורה".

שני חסרונות הצגנו בזה, האחד "לחשוב שהבנתי כאשר לא הבין", והשני, לימוד פאסיבי ללא יגיעה, ללא התמודדות עם משמעות הכתוב: וכנגד חסרונות אלה באו הגיליונות; ושוב ניתן למורת המורים, מורתנו נחמה, לומר את דברה בעניין (שם): "כנגד שני חסרונות אלה בפרוצס הלמידה: השליית ה"הבנתי" בשעה שאין הבנה, ופסיביות גמורה במקום שהיתה צריכה להיות פעילות ומתיחות, וכנגד שני אלה רצה השאלון [הגיליון - י.ר.] להילחם. השאלה נועצת עצמה כסכר בתוך שטף הקריאה, - שטף זה שאינו לעתים קרובות אלא תוצאה מעצלות המחשבה - ואומרת: עמוד! עיין! מה קראת? מה נאמר כאן? מה חידוש בדבר? מה רבותא? למי מתנגד? כלפי מה נאמר? והמעיין, שעליו לענות, רואה שלא ראה כלום, מרגיש שלא הרגיש במה שהיה עליו להרגיש. ועליו לעיין ולחזור ולעיין, להאט בדרכו, בעל כורחו עליו לחשוב. ואם היה לפני כן כמי שיושב במכונית ומראות הנוף עוברים ביעף והוא רואם ואינו רואם, הרי הוא עתה כמי שמטפס ברגליו בין צוקי הרים ומראות הנוף מתגלים לו מתוך עמל ויגיעה עם כל עליה נוספת יותר ויותר"(שם). וכן "המתחיל בעיון בהם (במקרא ופרשניו) ואולי לא רק המתחיל [סכנה נשקפת לו שיהא במצב של מי שאינו יודע שאינו יודע, יקרא את הפסוק, יקרא את הפרשן, "הפסוק אומר..., הפרשן אומר... נכון, מובן. הלאה". ולא חל ולא הרגיש שלא הבין. כי להבין פירוש אין משמעו להבין בלבד את אשר אמר המפרש , אלא להבין גם את אשר לא אמר. "

ומכיון ש"פירוש - בהרבה מקרים - אינו אלא החלטה, הכרעה לגבי אפשרות אחת מן האפשרויות הגנוזות בפסוק. הפרשן באמרו: "הבן את הפסוק ככה, באופן פלוני" התכוון לאמר: "אל תבינהו באופן אלמוני או פלמוני". מי שהבין רק את הפירוש שהפרשן מחייב, מבלי להבין את הפירושים האחרים הגנוזים בפסוק שהוא שוללם (בלי להזכירם) - הבין את המפרש הבנה מילולית בלבד. כל זמן שלא הבין את האפשרויות האחרות בפסוק, לא ראה "לאפוקי מאי" נאמרו דברי הפרשן, לא הבין בכלל את נחיצות דבריו, דברי הפרשן הם בשבילו "מובנים מאליהם", כלומר- מיותרים. כדי להרחיק את הלומד מקריאה שטחית, מחוסרת הבנה זו, באו השאלות התדירות בשאלונים: מה קשה למפרשים? כלומר מה היא הטעות האפשרית שממנה בא להצילני. ומי שאינו יודע לענות עליה, הרי הוא במצב של מי שמושיטים לו מים חיים והוא עדיין לא הרגיש בצימאון. הידע להעריך את המים, היבין מה פירושם של מים חיים בצייה?" (שם) נגענו במקצת ה"סייעתא דמורתנו" להבנת המקרא בעזרת הפרשנים. אולי ישאל הקורא כעת, ולמה לי פרשנים? אני אתמודד עם הטקסט "כמו גדול" ואתן את הפירושים הנראים לי ! שאלה שעולה לעיתים בחוגים המבקשים "ליברליות" בהבנת המקרא. לזאת התייחסה נחמה בעוז ובנמרצות, ובנתיבות מישרים (ולא רק במאמר בו אני נעזר בזה, אלא אפילו בגיליון שעוד יעלה גם כן באתר נכבד זה) וכך היא ממשיכה בדבריה (שם): "כאן גם המקום לענות על השאלה שנשאלתי בכתב ובע"פ: האם לא נכון יותר היה, לו היו שאלות השאלונים מכוונות ישר להבנת דברי התורה מאשר להבנת פרשניה? והיו שחששו שעל ידי כך נתחמק מקביעת עמדה עצמאית לפסוק ונתרגל לראותו בעיני אחרים, שאין תקופתם תקופתנו ושאין ראייתם ראייתנו. לזה יש לומר, שהדרך הטובה ביותר להגיע להבנה עצמית של התורה היא - למוד הבנתם של גדולי התורה ! מי שימנע ילד וצעיר מקריאת ספרים ומשמיעת שיחות בני אדם חכמים ונבונים כדי לשמור על מקוריותו - לא יחנך עי"כ הוגה דעות מקורי כי אם - אילם וטומטום".

ומכאן לספרים של נחמה הנקראים "עיונים בספר ...", אמנם העיונים נבנו על בסיס הגיליונות, אבל אין הם מביאים את הלומד להתמודדות עצמית, להשגת דרך בלימוד התורה, וחסרים הם את היגיעה והעמל אשר כה נחוצים בהבנתה, ולא בכדי אנו מברכים "לעסוק בדברי תורה". ואין לנו אלא עדות הכותבת עצמה: בפתיחה לספר "עיונים בספר דברים" היא מספרת לנו: "בשנת תשי"ד (13 שנה לאחר הופעת הגיליונות) הציע לי מנהל המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה של ההצה"ע שלא אסתפק בכתיבת "הגיליונות לעיון בפרשת השבוע" הדורשים מאמץ רב מן הלומד בעיון מדוקדק בקריאת תורה ומפרשיה ופתרון בעיות בהבנתם, אלא שיש להתחשב גם במי שרוצה להכיר במקצת את תורתנו לאור מדרשים ומפרשים מדורות שונים מתוך קריאה שוטפת. לכן יש לכתוב הסברים שיהיו מיועדים לקהל רחב יותר ובשם "עיונים בפרשת השבוע" ייקראו." מאז הוציאה נחמה במשך שבע שנים, עיון אחד לפרשת השבוע, מידי שבוע, ולאחר שנים אלו נכרכו עיוני כל השנה בכרך אחד נפרד. זו היתה תחילת לידתו של הספר המוכר לנו כ"עיונים בספר בראשית - בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים". ספר זה והבאים אחריו כולל כמה עיונים לכל פרשה מתוך העיונים שיצאו בנפרד החל משנת תשי"ד עד תש"ך, אשר המהדורה הראשונה שלו יצאה בשנת תשכ"ד - לא לפני כן - לאחר עשרים ושתים שנים להופעת הגיליונות. לאחר הופעת מהדורות ראשונות מהספרים בראשית, שמות, ויקרא, הוסיפה נחמה בהם עיונים ולטשה עיונים אחדים ומאז נקראו העיונים לספרים הנ"ל: "עיונים חדשים בספר בראשית", שמות, ויקרא. לספרים במדבר ודברים לא יצאו עיונים חדשים והם עיבודים מאותם עיונים הנזכרים לעיל שיצאו עיון אחד לשבוע, עיון אחד לשבוע, במשך שבע שנים.

ועתה, אתה המעיין באתר שלנו, הבחירה לפניך להיות מאותם עמלים בתורה, היגעים בהבנתה, הרוצים להיות אקטיביים, המחפשים להכיר דרך הפרשנים השונים השווה והשונה, ושוב ניסחה נחמה היטב את כוונתנו מעל ליכולתנו: "נשאלת שאלה שנייה: מדוע בחר הפרשן מכל האפשרויות הגנוזות בפסוק באפשרות זו ולא באחרות? זו היא שאלת השאלונים: מה הביא את רש"י לפרש כך? מה ראה אונקלוס לתרגם כאן ככה ולא כמו שנהג במקרה אחר? מה טעם מתנגד הרמב"ן כאן לרש"י? וכדומה. ומי שלא ענה לעצמו על שאלות אלה, עדיין לא הבין כוונותיו ומגמתו של הפרשן, תפיסתו את העניין כולו, עקביותו בדרך שבחר לו וכו' וכו', עדיין אין הבנתו - הבנה.

ואולם גם אחר זה יש לשאול: פירוש א' על כל מעלותיו הן היה גלוי לפני פרשן ב', וכן פירוש ב' על מעלותיו ידוע היה ברוב המקרים גם לפרשן א', מדוע בכל זאת דחה א' את פירושו של ב' - וב' את פירושו של א'? למטרה זו נשאלה בשאלונים השאלה: מה הן "מעלותיו" ו"מגרעותיו" של כל פירוש? (ניסוח שאלה זו - כפי שהודיעוני חברים - צרם את אוזנם של רבים, הגם שהמלים "מעלות" ו"מגרעות" נכתבו במרכאות. אבל חשיבותה המתודית ברורה.)". נותר לנו עוד הסבר אחד למופיע באתר: מה פשר "עלון הדרכה..."? ובכן לאחר 14 שנים של גיליונות החליטה נחמה להקל מעט על הלומד בזה שהוסיפה (לרוב, לא לכל) הגיליונות החל משנת תשט"ו " עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע על-פי הגיליונות של נחמה ליבוביץ - שנה ... " לעזרת הלומד וגם להנחות את המורה. ולסיום, היו שטענו כי הגיליונות הן "משחק יפה ושעשוע" על כך השיבה: "ובכן משחק ? שעשוע ? יהי כן ! ובלבד שיקויים בנו הפסוק (תהלים קיט,עז): "יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי". הלוואי ונזכה גם בלימוד תורה בעזרת הגיליונות ובאמצעות האתר הזה שתהיה התורה מענגת ומהנה את לומדיה בכל עת שיהגו בה. אני מזמין את הלומדים להפוך את האתר שלנו לדו שיח, לחברותא של לומדי תורה והעוסקים בה.

 

יצחק ריינר
עורך הגיליונות לעיון לאתר.