בניב זה משתמשים כדי לציין מעשה של חסד, שאינו תלוי בגורמים חיצוניים או
בטובות הנאה, והוא נובע מרצונו האמיתי של האדם לעשות משהו טוב לזולת.
כאשר מישהו מת, וחבריו באים ללוויה שלו, הם עושים לו חסד של אמת. המקור
של הניב נמצא בתנ"ך, אבל הניסוח קצת שונה.
יעקב אבינו ביקש מיוסף בנו, שלאחר מותו יעלה את עצמותיו לארץ-ישראל, כדי
שייקבר שם עם יצחק ואברהם אבותיו - "אם נא מצאתי חן בעיניך...ועשית עמדי
חסד ואמת אל תקברני במצרים" (בראשית מ"ז, 29). הצירוף של שתי המילים "חסד"
ו"אמת" הפך לניב ידוע לאחר שהופיעה המילה "של" בין שתי המילים ונוצר קשר
של שייכות ביניהן. הדבר נעשה בתקופה יותר מאוחרת - במדרש.
בספר "בראשית רבה" (פרשה צ"ו, קטע ה') נשאלה השאלה - מדוע יעקב הוסיף את
המילה "אמת" למילה חסד - וכי יש חסד של שקר? ההסבר במדרש הוא, כי אם מת
בנו של אדם שאוהב אותך, אתה מצטער ומתאבל, כיוון שגם הוא יוכל להתאבל, אם
אתה תמות בחייו. אולם אם האדם שאוהב אותך מת, אתה יכול לא להצטער ולא
להתאבל, מפני שהוא לא יוכל להתנהג כלפיך באותה מידה. מן הכתוב שם אפשר
להבין, שיש חסד של שקר הנעשה מתוך ציפייה לקבל משהו בתמורה למעשה החסד.
לעומת זאת, יעקב ביקש חסד של אמת, בלי שיוסף יצפה למשהו בתמורה.