ג  י  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן        ב  פ  ר  ש  ת         ה  ש  ב  ו  ע  

ע  ר  ו  כ  י  ם    ב  י  ד  י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  - ש נ ת    ה ש מ ו נ ה   ע ש ר ה

ויצא   [תשכ"ט ]                                                פרק  כ"ט

א. מתוך מדרשי חז"ל

1. בראשית רבה פרשה ע , ח:  "וירא והנה באר בשדה" - רבי חמא בר חנינא פתר ביה שית שיטין (פתר את הפסוקים הבאים בששה פתרונות שונים), "והנה באר בשדה" - זו הבאר. "והנה שלשה עדרי צאן" - משה ואהרן ומרים. "כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים" - שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו. "והאבן גדולה על פי הבאר" - א"ר חנינא כמלוא פי כברה קטנה היה בה. "ונאספו שמה כל העדרים וגללו" - בשעת המחנות. "והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה" - בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה. 

ד"א "והנה באר בשדה" - זו ציון. "והנה שלשה עדרי צאן" - אלו שלשה רגלים. "כי מן הבאר ההיא ישקו" - שמשם היו שואבים רוח הקודש. "והאבן גדולה" - זו שמחת בית השואבה. א"ר הושעיא למה היו קוראים אותו בית השואבה  ? שמשם היו שואבים רוח הקודש. "ונאספו שמה כל העדרים" - באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים. "וגללו את  האבן" - שמשם היו שואבים רוח הקודש. "והשיבו את האבן" - מונח לרגל הבא.

בראשית רבה פרשה ע, י: ויאמר להם יעקב אחי וגו'. ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות: "ויאמר להם יעקב וגו', ויאמרו מחרן אנחנו" - מחרונו של הקב"ה אנו בורחים. "ויאמר להם: הידעתם את לבן בן נחור ?" - הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עוונותיכם כשלג (פירוש יפה תאר: האם אתם מצפים לישועה בטרדת צרתכם ? "ויאמרו: ידענו", כי לעולם לא אבדה תקוותם). "ויאמר להם: השלום לו ? ויאמרו שלום" - באיזו זכות ? "והנה רחל בתו באה עם הצאן", הה"ד (ירמיה לא, יד): "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך וגו' ". 

א. מה ראו חכמינו לפרש דווקא פסוקים אלה פירושים אלגוריים הרחוקים מפשוטו של מקרא ?

ב. במה שונה הראשון משני האחרונים בגישתו העקרונית ?

ג. כיצד דורש ר' יוסי בר חנינא את השאלה "השלום לו" ואת התשובה "שלום" ! ומי המסומל ב"צאן" לפי פתרונו ? ?

2. בראשית פרק כט פסוק יא:  ... וישא את קולו ויבך:

בראשית רבה פרשה ע, ב: ... "וישא את קולו ויבך" - למה בכה ? אמר: אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ? "ויקח העבד עשרה גמלים וגו' ", ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. 

ד"א למה בכה ? שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה. הדא הוא דהיא אמרה לה (ל, טו) "לכן ישכב עמך הלילה" - אמרה לה: עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך. 

ד"א למה בכה ? שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה. אמרו: מה בא זה לחדש לנו דבר ערווה ?! שמשעה שלקה העולם בדור המבול, עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערווה. 

xx א. השווה לדברי המדרש את דברי רש"י ד"ה ויבך. רש"י מביא רק את שני המדרשים הראשונים ואינו מביא את השלישי, התוכל להסביר - למה ?

 x  ב. מה הסיוע למדרש האחרון בלשון הכתוב ?

      ג. איך אפשר לענות לשאלת הדרשן על דרך הפשט ?

ב.  בראשית פרק כט פסוק י: ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו:

1. מה משמעות החזרה המשולשת של "אחי אמו"  בפסוקנו ?

2. רש"י: ויגש יעקב ויגל: כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול, (על פי ב"ר פ' ע).

התחבטו מפרשי המדרש ומפרשי רש"י בישוב דבריו אלה, והנה אחדים מדבריהם:

קניזל: לפי שלא נאמר "ויגלול את האבן מעל פי הבאר", לזה אמר, כאדם המעביר פקק מעל פי הצלוחית, שהכוונה שמילת "ויגל" הוא לשון גילוי.

הרא"ם: ונראה לי שהוציאו זה מדכתיב "ויגל" מלשון גילוי ולא "ויגלגל" מלשון  גלגול.

אמרי שפר ... (אחרי הביאו את דברי הרא"ם ואחרים) ועוד מצאתי כתוב שהוצרכו לדרוש כן, דאם לא כן "ויגלגל" מבעי ליה. אבל מילת "ויגל" הוא מלשון גילה רינה ושמחה; ודבר ידוע הוא מי שטורח את עצמו באיזה עניין אין לו שמחה, דאדרבה "קינה" מבעי ליה. אלא על כורחנו לומר מאחר שהעיד עליו הכתוב שעשה בגילה ובשמחה, משמע שלא גלגל את האבן בטורח כמו שהיו עושים הרועים אלא העבירו בקלות, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית.

ואם תאמר, והלא בספר תהלים, (קיט, כב) פירש רש"י: "גל מעלי, (חרפה ובוז) לשון גלגול כמו (בראשית כט, י) ויגל את האבן מעל פי הבאר". ואם כן - איך פירש פה סותר לזה, על פי הבראשית-רבה, כאדם שמעביר את הפקק ... ! ויש לומר: שרש"י סובר שאע"פ שמילת "ויגל" הוא מלשון גלגל כמו שפירש בהדיא בספר תהלים במקום הנזכר (לעיל), מכל מקום מדהווה ליה למכתב שויגלגל את האבן, שהוא לשון המיוחד לעניין סיבוב וגלגול וכתב מילת - "ויגל" שהוא מלשון גילוי - לדעת הרא"ם, או לשון גילה - לדעת הפירוש האחרון לעיל - משמע שבא הכתוב להורות שלא גלגל את האבן בטורח, כמו שהיו עושים הרועים אלא בקלות מבלי שום טורח, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית.

א. לדעת ר' וולף היידנהיים בפירושו לרש"י "הבנת המקרא", פירושם של שני הראשונים שיבוש הוא, הסבר מה השיבוש ?

ב. גם הפירוש הנוסף המובא ב"אמרי שפר" אינו מתקבל לפי כללי הדקדוק, הסבר - מדוע ?

 xx ג. התוכל להסביר הסבר אחר על מה מבוסס הדרש המובא ברש"י ?

3. ר' יוסף אבן כספי טירת כסף: אמר "ויגל את האבן" - חי האמת, אינו נמנע אצל החכמים מה שפירש בו  רש"י ז"ל, ואינו נמנע גם כן שזה נכון בהיותו אחד מן הגוללים בפועל, וגם נכון זה אע"פ שלא היה נוגע בה כלל בפועל, והנה הכתוב, שאמר לבן (בראשית לא, נא): "אשר יריתי".

א. מה הם שלושת הפירושים האפשריים לפי דעתו לפסוקנו ?

 xx ב. מהי ראייתו מבראשית לא, נא ?

ג. שאלות ברש"י

1. רש"י בראשית פרק כט פסוק ג: ונאספו: רגילים היו להאסף, לפי שהיתה האבן גדולה.

xx מה תיקן רש"י בדבריו אלה ?

2. וגללו: וגוללין ותרגומו: "ומגנדרין". כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר, לפי שכל דבר ההווה תמיד, כבר היה ועתיד להיות.

x א. למה מביא רש"י אחרי פרשו את המילה "וגללו" במילה העברית "וגוללין" עוד את תרגום אונקלוס "ומגנדרין" ?

xx ב. בעל מנחת יהודה מקשה: ולמה לא פירש רש"י זה מיד לעיל גבי "ישקו העדרים" שפירשו "משקים הרועים", ולמה לא הביא את תרגום אונקלוס לעיל שם ?

לגיליון זה לא נכתב גיליון הדרכה !

השאלות המסומנות ב- x קשות והמסומנות ב- x x  קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

ת ש ו ב ו ת    ל ג ל י ו נ ו ת    ל ע י ו ן     ב פ ר ש ת    ה ש ב ו ע

ע ר ו כ ו ת    ע ל  י ד י     י צ ח ק   ר י י נ ר 

א.         1.         א. מפני שכל השיחה הזאת בינו לבין הרועים נראית כל כך טריוויאלית - שאין בה הכרח לגופו של עניין -ואין להבין לשם מה בכלל  נכתבה ! הדרשנים שפרשו אותה באופן אלגורי חשבו שלא ייתכן שהתורה תספר סתם שיחה יום יומית בין יעקב והרועים, ותרחיב את הדיבור על מנהגם לחכות עד שיאספו כולם - ודווקא מפני שחשבו שזה בלתי חשוב (=טריוויאלי) לכן חפשו ומצאו לסיפור משמעות אלגורית.(ועיין ביפה תאר על מדרש רבה המאריך בהסבר זה.)

ב. לפי הראשון הבאר היא באר והמים - מים ורק הצאן מתפרשים באופן אלגורי. לפי שני האחרים האלגוריה שלימה. ועוד הראשון עוסק בסיפוק צורך חומרי ואילו האחרים בתחום הרוחני.

ג. שלום - שלימות , גאולה; האם יודעים אתם כי סופו לגאול אתכם ? ויאמרו שלום - יודעים אנו שסופו לגאול אותנו . הצאן - ישראל.

2.        א. בשני המדרשים הראשונים "ויבך" יכול להתקשר ישירות לפגישה ולנשיקה ואילו לפי המדרש השלישי צריך היה לקרות משהו בינתיים - דיבור הרועים- ורק אחר כך בכיו של יעקב. לרש"י נראה פשט הכתוב שהבכי קשור למפגש עם קרובתו בגלל  ששני האירועים צמודים.

ב. שאחרי הנשיקה אמר לה כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא, אחרי ששמע את הביקורת על התנהגותו, הסביר אותה.(ספורנו: "להודיע שלא חטא במוסר כשנשק אותה".)

ג. שאחרי תלאות הדרך סוף סוף הגיע למחוז חפצו וזימן לו ה' את קרובתו, התרגש ובכה.

ב.         1.         להודיע שכל אשר עשה לא עשה אלא בגלל קרבתה המשפחתית וכי קיים את ציווי אמו. ואולי בא הכתוב להראות באיזה מצב רוח ניגש יעקב למשפחתו ומה מוכן היה לעשות למענה, ועד כמה תהיה גדולה אכזבתו. (ועוד ראה באור החיים)

            2.         א. אם כדבריהם היה צריך לכתוב ויגל את הבאר ולא את האבן.

ב. שורש המלה גלל מן הכפולים ואנו אומרים ויסב מסבב, וימד ממדוד.

אם הפועל הוא משורש גלה היה לו לכתוב ויִגל ביו"ד חרוקה על משקל ויפן ויקן; ואם נאמר שפעל זה בא כאן בבנין הפעיל יהיה זה בנין הגורם ואז לא הוא לבדו גלל.

ג. על מקצב הפעלים: ויגש ... ויגל ... וישק ... . ועוד שאם לא כן למה כתב "ויגש", לומר לך שחסרה רק הגישה כדי לעשות את המעשה ולא היה צורך במאמץ נוסף. 

בחיבור שני פעלים רוצה הכתוב להורות על תכיפות שתי הפעולות וזה פירושו של ויגש ויגל שמיד כאשר ניגש גלל ולכן חיבר גם רש"י בד"ה ויגש ויגל. לדוגמא: ויבא אל הגר ותהר (לעיל טז, ד) מביאה ראשונה. סמך הכתוב ויבוא אל ותהר בניגוד לכתוב בפרק ל פסוק ד ששם נאמר ויבא אליה יעקב

ובפסוק הבא ותהר בלהה. ולכן כתב רש"י ד"ה ויבא... ותהר ולא הסתפק במילה ותהר בלבד. (עפ"י "הבנת המקרא")

            3.          א. שהוא עצמו עשה, גלל את האבן; שהוא גלל בעזרת אחרים; שאחרים עשו אך על פי יוזמתו.

ב. בפרק לא, פסוקים מה-מו כתוב שיעקב ופמלייתו הקימו את "המצבה הזאת" ובפסוק נא נאמר מפי לבן "המצבה אשר יריתי".

 ג.         1.          אמנם לפועל צורת עתיד אך משמעותו הבעת פעולה חוזרת ורגילה מידי יום.

 2.        א. וגללו מפרש רש"י היו נוהגים לגלול והוא מביא את התרגום שממנו הוכחה לפירושו, שהמשמעות היא פעולה חוזרת ונשנית. ומפני שמילה זו מופיעה שוב בפרקנו בפסוק ח ושם פירושה באמת עתיד (הם יבואו ויגולו את האבן) והתרגום מתרגם שם "ויגנדרון" = עתיד וכאן "ומגנדרין" =הרגל, הוא מעדיף להביא סיוע מהתרגום.

ב. ישקו = משקים, בדיוק כמו וגללו = היו נוהגים לגלול. אבל רק אצל וגללו הוא מביא את התרגום כאמור לעיל (בתשובה א) ואילו המילים:  "ונאספו",  "וישקו" לא מופיעים במשמעות אחרת !