ג ל י ו נ ו ת
ל ע י ו ן ב פ ר ש ת ה ש ב ו ע
ע ר ו כ י ם
ב י ד י נ ח מ ה ל י ב ו ב י ץ - ה ש
נ ה ה ע ש ר
י ם ו ש ת י ם **********************************************************************************************************************
בלק [תשכ"ג ] פרק
כ ד פסוקים טו - יט המשל הרביעי
א. במדבר פרק כד פסוק טו: … נאום
בלעם בנו בעור …
הרכסים לבקעה
(ר' יהודה ליב ב"ר צבי הירש פרנק-פורטר לבית שפיראSPEYER - , תקג - תקצו,
אלטונה): פרק כד פסוק ד: נאם: שם במשקל גבול, כרוב ומשמעו: דבר
אלוקים. ונאום בלעם פירושו: דבר אלוקים בפי בלעם. וכן כולם מאין יוצא. ולא
יתכן להשתמש בו בדברי חול, כמו שרגיל בדברי הפייטנים. ואף שנמצא פעם אחת בלשון
משנה ונומיתי לו (יבמות פרק טז משנה ז), אין מזה ראיה שהוא מגזרת נאם. ואף אם
מגזרתו לשון חכמים הוא, אבל אינו מעולם לשון עברי. ופעם אחת נמצא בכתוב
בפעולה ללעג וצחוק על נביאי שקר, "הלוקחים לשונם ונאמו נאם" (ירמיהו כג, לא), שניהם ללעג על הרשעים –
הלוקחים לשונם, כאילו לשונם מדברת לקח, שהוא דיבור מוסר ולימוד דעת, כמו יערוף
כמטר לקחי (דברים לב, ב). ונאמו נאם –
פותחים כל שקריהם בנאום, כאילו הוא דבר אלוקים ונבואה.
אבל אין משפטו להתפעל, לומר נאמו, נאמת,
נאמתם. אבל פירוש: תהילים לו, ב: נְאֻם
פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו",
נאום של פשע יש לו לרשע, דוגמת משלי פרק טז פסוק כב: … וּמוּסַר אֱוִילִים אִוֶלֶת (גם מוסר שבפי אוילים איולת וכלימה הוא). כך דיבור של רשע אף אם מתחיל בנאום – דבור של פשע הוא. "בקרב לבי", כלומר: לפי דעתי ומבינת
לבי כן הוא. ובמה אדע כי פשע הוא ? כי אין פחד אלוקים לנגד עיניו, הרי הוא מורד
באלוקים ולכן כל דבריו דברי מרידה. ….
1. האם הגדרת בעל רכסים לבקעה את
המילה "נאום" באה כאן לשבחו של בלעם או לגנותו ? (עיין בעלון ההדרכה)
2. מה פירוש "לשון עברי"
בדברי בעל רכסים לבקעה ?
3. מה פירוש אין משפטו להתפעל
?
4. כיצד מיישב בעל רכסים לבקעה את
הסתירה מתהלים לו, ב להגדרתו את מילת "נאום" ?
ב. במדבר פרק כד פסוק טז: … ויודע דעת עליון …
1. למה בא תאור זה שבלעם מתאר את עצמו רק במשל הרביעי, ולא בא בפסוקים
המקבילים לפסוקנו, במשל השלישי ?
2. השווה:
ירמיה פרק ט פסוק כג: כי אם בזאת יתהלל המתהלל
השכל וידע אותי
כי אני ה' עשה חסד משפט
וצדקה בארץ…
הושע פרק ד פסוק א: כי אין אמת ואין חסד ואין דעת
אלוקים בארץ.
הסבר מה
בין משמעות "דעת עליון" בפרקנו לבין "דעת אלוקים" בשני
המקומות בנביאים ? (הסבר את ההבדל הן מבחינה תחבירית, הן מבחינה עניינית.)
ג. במדבר פרק כד פסוק טז:…
נופל וגלוי עיניים
תרגום אונקלוס במדבר פרק כד פסוק טז:
… שכיב ומתגלי לה:
רש"י במדבר פרק כד פסוק ד: נפל
וגלוי עינים: פשוטו כתרגומו, שאין נראה עליו אלא בלילה
כשהוא שוכב. ומדרשו כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונופל על פניו …
1. מה ההבדל בין פשוטו לבין מדרשו,
איזה מהם מפרש את המילה כמשמעה ואיזו שלא כמשמעה ?
2. מה ההבדל בין פשוטו לבין מדרשו
בהערכת נבואתו של בלעם ?
ד. במדבר פרק כד פסוק יז: אראנו
ולא עתה אשורנו ולא קרוב
דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל
אבן עזרא במדבר פרק כד פסוק יז
אראנו ולא עתה: הקרוב
אלי כי זאת הנבואה על דוד, ואמר ולא עתה, כי אחרי ארבע מאות שנה היתה. (כי כשנבנה
הבית היה ד' מאות ושמונים שנה מעת צאת בנ"י מא"מ)
אשורנו ולא קרוב: הטעם כפול, והמשל הוא כוכב
ושבט.
וקם שבט: מלכות. …
ורבים פירשוהו על המשיח,
והקדמונים אמרו סנחריב בלבל הגוים (יומא נד, א) והנה
מואב ועמלק ואשור ! ועוד, למה השלים "וענו עבר" (פסוק כד) ? רק היה ראוי
להיות דרך כוכב בסוף משלו ! וחסרי דעת יחשבו, כי המפרש "דרך כוכב" על
דוד הוא מכחש ביאת המשיח - חלילה חלילה ! כי המשיח
מבואר היטב בנבואת דניאל כאשר פירשתי, שהזכיר עמידת מלכי יון, וקום החשמונאים,
ועמידת בית שני, ושני המצור, והגלות והישועה זה אחר זה ואין צורך לנביא בעולם עם
דברי משה שהוא העיקר: אם יהיה נדחך בקצה השמים ושב ה' אלקיך
את שבותך (דברים ל, ד ה)
ומחץ פאתי מואב: כן עשה
דוד.
רלב"ג ( 1288 – 1344 ,
פרובנס)
פסוק יד: לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים: הנה קרא
הודעת העתידות עצה, לפי שהתועלת בזאת ההודעה הוא הישרה (הדרכה) ללקיחת עצה בדברים
טרם בואם…. או יהיה חסר ותהיה הכוונה בו
איעצך מה תעשה ואודיעך את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים….
פסוק יז:
אראנו ולא עתה: רוצה לומר, שאחר זמן רב יהיה זה. לפי שמה שזכר תחילה
ממואב לא היה כי אם אחר זה כמו ארבע מאות
שנה. כי כשנבנה הבית היו ארבע מאות ושמונים שנה מעת צאת בני ישראל מארץ מצרים.
אשורנו ולא קרוב: כפל העניין במילים שונות. או הוא שב למה שזכר ממלך המשיח,
שיהיה אחר כן זמן ארון אורך נפלא, והוא היותר נכון. ולזה שנה לשונו ממה שאמר תחילה
"ולא עתה" כי כבר יצדק על מה שיהיה אחר זמן קרוב שהוא לא עתה ולא יצדק
עליו שהוא לא קרוב. ולזה הורה אומרו "ולא
קרוב" על מרחק יותר עצום.
דרך כוכב: רמז למלך המשיח שיגלו ויראו
פעולותיו בקצות הארץ. ולזה המשילו לכוכב שהוא נגלה ונראה לכל – להורות גם כן על עליונותו ורוממותו. ועוד, שכמו שמהכוכב יושפעו
פעולות רבות בזה העולם מזולת שיפגש במתפעלים ממנו,
כן יושפעו מהמשיח פעולות רבות בזולת פגישה. כאומרו:
והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה יא, ד). ולזה אמר "דרך"
להתפשט פעולותיו בקצה הארץ.
וקם שבט מישראל: רמז לדוד. והנה קראו "שבט" שיכה בפגישה. וכן
העניין במלחמת דוד. ואמר עליו "וקם" להורות שפעולותיו במלחמותיו לא
יתפשטו בקצות הארץ, אבל יעמוד במקומו וילחם בסביבותיו. ולפי שאמר לו שיודיעהו מה
יעשה העם הזה לעמו באחרית הימים, הקדים לזכור תחילה מלחמת דוד על מואב, שמדדם
בחבל, שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות. וידמה שהחבל שהיה להחיות היה באמצע. ולזה
אמר שהוא הכה פאות מואב. ואחר זה זכר במלחמת המשיח על כל הגויים, כי הם בני שת, כי
לו לבדו נתקיים המציאות ונח היה מזרעו.
אברבנאל פרק כד: (עמ' קכה) ותמהתי על רש"י שפירש
"ומחץ פאתי מואב" על דוד המלך, שעשה נקמה גדולה במואב ופירש וקרקר כל
בני שת על מלך המשיח. וכן פירשו הרמב"ם בסוף חבורו
הגדול משנה תורה ונתנו אם כן הפסוק הזה לשעורין
כל שכן שמזמן בלעם עד דוד לא היו אלא כארבע מאות שנה. ואיך יאמר על זה אראנו ולא
עתה אשורנו ולא קרוב וקראו באחרית הימים ?
והנה למעלה בנבואה
השלישית דבר משאול ואגג ומנשיאות ישראל שהיה בימי דוד
ולא קראו אחרית הימים ולא אמר בו שאר הלשונו שזכר בזה.
ועוד כי הנה דוד המלך לא קרקר כל בני שת רק נצח את אויביו סביביו.
אבל כל זה באמת נאמר על מלך המשיח שדימה אותו לכוכב שמימי …
1. מה ההבדל בין שלושתם בפענוח
הנבואה הזו ?
2. מה הן שלש ההוכחות של
הראב"ע נגד דעת "הקדמונים" ?
3. לשם מה מביא ראב"ע את
הפסוקים: דברים ל, ג-ד – מה
רצה להוכיח בעזרתם ?
4. מה פירוש המילים המסומנות בקו
בדברי הרלב"ג ואברבנאל ?
5. מה הן ארבע הטענות של אברבנאל
נגד פירושו של רש"י (שהוא גם פירושו של רלב"ג) ?
ה. במדבר פרק כד פסוק יז: … דרך כוכב מיעקב….
רש"י במדבר פרק כד פסוק יז: וקם שבט: מלך רודה ומושל.
ר' וולף היידנהיים הבנת המקרא (פירוש על רש"י) פסוק יז: …
ומה שפירש רש"י עוד "וקם שבט" מלך רודה ומושל. רצונו שטעמו כטעם
שבט מישור שבט מלכותך (תהלים מה, ז) מטה
עוז שבט למשול (יחזקאל יט, יד) וכן פירשו המפרשים. ומכל
מקום קצת קשה שלשון וקם איננו נופל בטוב על שבט ומטה של עץ שאין בו רוח חיים. ומסתברא כי שבט הוא כפל לשון של כוכב והוא כוכבא דשביט שהזכירו חז"ל
בברכות נח, ב …
x1. האין בקורת ר' וולף היידנהיים על פירוש
רש"י חלה גם על
בראשית פרק מט פסוק י: לֹא
יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים:
ועל ישעיה פרק יד פסוק ה: שָׁבַר
ה' מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים: ?
x2. כיצד מפרש הייידנהיים מילת שבט ? הידוע לך סיוע לפירושו זה ?
מהי מעלתו של פירוש זה ?
השאלות המסומנות ב-
xקשות
והמסומנות ב - xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי
דרגתו.
ע ל ו
ן ה ד ר כ
ה ל ה
ו ר א
ת פ ר
ש ת ה
ש ב ו ע
ע ל - פ י ה
ג ל י ו נ ו ת ש ל נ ח מ ה
ל י ב ו ב י ץ - ש נ ה
ת ש כ" ג
********************************************************************************************************************************************
בלק [תשכ"ג ] פרק
כ ד פסוקים טו - יט המשל הרביעי
בשנה הקודמת (תשכ"ב) עסקנו
בשאלה, אם נשתנה בלעם ממשל למשל, אם הלך ונתעלה, אם לא. הרמב"ן שהוא מן
הסוברים שבאמת הפך בלעם הקוסם לבלעם הנביא, נשען ביחוד על: ולא הלך כפעם בפעם
לקראת נחשים (כד, א). ועיין דבריו (וכן עיין בגיליון בלק תשכ"ב בשאלה ג).
הראיה האחרת היא הפתיחה הנשנית במשל השלישי והרביעי, ולא
היה משהו דומה או מקביל לה בשני המשלים הראשונים.
פתיחה זו יש דורשים אותה לגנאי
(נאום בלעם – לעומת נאום ה' של נביאי ישראל);
ויש דורשים אותה לשבח. (ועיין שוב דברי הרמב"ן דלעיל.)
ויש גם לשים לב להבדל שבין הפתיה
בשלישי לבין הפתיחה ברביעי. התוספת של "ויודע דעת עליון", תוספת
זו קשורה קשר הדוק עם אופיו הכללי של המשל הרביעי.
שאלה ג ישובה
משתי בחינות.
ראשית: עקרונית
להבנת אופיו של דרש לעומת פשט.
רבים סוברים שתפישה מילולית
(= כמשמעו) של הכתוב ערובה היא לפירוש על דרך הפשט, וכל תפישה שאינה מילולית,
המפרשת פסוק בדרך מטפורית, כביטוי מושאל וכדומה – כבר
היא שייכת לעולם המדרש. ואין הדבר כן; רוב רובה של שפת אנוש אינה כמשמעה,
רוב מילים וצירופי מילים – אפילו
בשפת יום יום – אין
להבינם כמשמעם ומי שיפרשם כמשמעם – ידרוש
דרש ויתרחק מן הפשט.
לעתים קרובות בנוי המדרש דווקא על
כך שהדרשן מתעלם מדעת מן ההוראה המושאלת הנדרשת על פי ההקשר הנאמר ויפרש המילים בהוראתם
המצומצמת ביותר – ממש. *)
כגון על הפסוק בדברים לא, יד: הן
קרבו ימיך למות – ימיהם
של צדיקים מתים והם אינם מתים (בראשית רבה צו). או על הפסוק בבראשית ד, ח: ויקם קין על הבל אחיו – ויקם - מכלל שנפל. (תנחומא בראשית ט). **)
שנית: חשובים
דברי רש"י להבחנה בין אופיה של נבואת נביא ישראל
לבין נבואת בלעם.
במקומנו מפרש רש"י מילת נופל
שלא כמשמעה – "שוכב", וכמשמעה "נופל
ארצה", ולראשון הוא קורא פשט ולשני – דרש.
חוקרים חדשים רואים דווקא בשני את פשוטו של מקרא,
ורואים בזה תיאור של מצבים אקסטטיים של מתנבאים. (כן
הוא בשמואל-א יט, כד). ולפי פירוש זה העמידו כאן
חז"ל את מדרגתו הנמוכה של האכסטטיקן
"המתנבא" מול דרגתו הגבוהה של נביא אמת בעל הדעה הצלולה וההכרה הבהירה
בשעת קבלת הנבואה. ***)
ספרי פרשת ברכה פיסקא טז
משה, לא
היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנאמר: ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה, כז). ובלעם, היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר: מחזה ש-די יחזה
נופל וגלוי עינים.
לשאלות ד – ה ולזהותו של הכוכב והשבט עיין גם גיליון בלק תשי"א.
ונביא בזה את הקטע מתוך דברי הרמב"ם שעליהם ירמוז הרמב"ן בדבריו שהובאו
שם בשאלה ב.
רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים
פרק יא
הלכה א:
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ
נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצוותה האמורה
בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא
כופר - אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: ושב ה' אלהיך את
שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיך ה' אלוקיך ומשם יקחך. אם יהיה נדחך בקצה
השמים נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר
ירשו אבותיך. (דברים ל, ג-ה). ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים
שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם ניבא בשני המשיחים: במשיח
הראשון, שהוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם; ובמשיח האחרון, שעומד מבניו, שמושיע
את ישראל באחרונה. ושם הוא אומר: אראנו ולא עתה - זה דוד, אשורנו ולא קרוב - זה
מלך המשיח. דרך כוכב מיעקב - זה דוד, וקם שבט מישראל - זה מלך המשיח. ומחץ פאתי
מואב - זה דוד, וכן הוא אומר: ויך את מואב וימדדם בחבל (שמואל-ב ח, ב). וקרקר כל
בני שת - זה המלך המשיח, שנאמר בו: ומשלו מים עד ים (זכריה ט, י). והיה אדום ירשה
- זה דוד, שנאמר: ויהי כל אדום עבדים לדוד … (שמואל-ב ח, יד). והיה ירשה
שעיר - זה המלך המשיח, שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א, כא).
נחמה ליבוביץ
*) אין זו כמובן הדרך היחידה של המדרש, קיימת גם הדרך ההפוכה שבה נדרש ביטוי
אשר פשוטו כמשמעו –
בהוראה מטפורית –
שלא כמשמעו, כגון: שנדרשות עליה וירידה גיאוגרפית אל, ומן הארץ לחו"ל
בהוראות עליה וירידה רוחנית או מוסרית או כלכלית. ועיין רש"י בראשית מג, כ
ד"ה ירד ירדנו; במדבר טז, יב
ד"ה לא נעלה. ורבים כן.
**) עיין יצחק היינמן, דרכי המדרש פרק יב:
דרשת המילים סעיף ג.
***)
ועיין, על ההבדל בין אקסטזה לבין נבואת אמת בספרו החדש של Abraham
J. Heschel:
The Prophets – The Jewish Publication Society of America 1962 pp. 335 – 350.
ובקיצור
בעברית: א. י. השל –
הנביא הישראלי ועמדתו כלפי אלוקים והעם, בתוך הספר: השקפת העולם של התנ"ך,
מסדה תשי"ח עמ' 215 – 225 .
ת ש ו ב
ו ת ל ג
ל י ו
נ ו ת
ל ע י
ו ן ב
פ ר ש
ת ה ש
ב ו ע
ע ר ו
כ ו ת
ב י ד
י י צ
ח ק ר
י י נ
ר (שנה שלישית)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
בלק [תשכ"ג ] פרק
כ ד פסוקים טו - יט המשל הרביעי
א. 1.
המילה "נאום" בדברי בלעם היא במשמעה: דבר אלוקים, שהרי בהמשך נאמרת
הנבואה על עם ישראל בעתיד. לפיכך זה לשבחו של בלעם שהגיע למעמד גבוה זה.
2. לשון עברי – לשון הקודש, לשון התורה.
3. לא ניתן להטות אותו כפועל בפני עצמו ללא
סמיכות למילה נאום. פועל זה מתקשר רק לשם עצם "נאום" ואיננו במשמעות של
היום: נאמתי –
דברתי בפני הציבור (ולאו דווקא דבר אלוקים).
ב. 1.
עפ"י הירש פרק כד פסוק טו: ויודע דעת עליון: שכן, כך באר הרמב"ן, הוא
מגלה לו כאן מאורעות של העתיד הרחוק שאינם לעת עתה אלא מחשבות בלב א-ל עליון.
(ועיין בעלון ההדרכה.)
2. כשבלעם מדבר על דעת עליון הוא מתכוון לומר
שהוא יודע כביכול את רצון האלוקים ומחשבותיו.
ירמיהו מדבר על דרך ה' הדורש מאתנו התנהגות בהתאם למשפט
וצדקה. דהיינו, רצון ה' מאתנו. דעת עליון לפי בלעם – מחשבתו של ה' ותכניותיו.
ההבדל התחבירי:
דעת אלוקים – סמיכות של מושא
דעת עליון, דעת של עליון – סמיכות של נושא
ג. 1. פשוטו
הוא הסבר מטפורי לפועל "נופל" ואילו מדרשו הוא ההסבר המילולי של הפועל.
פשוטו מפרש את המילה שלא כמשמעה ואילו מדרשו מפרשה כמשמעה.
2. בדרגות הנבואה כותב הרמב"ם שהמתנבא
בהקיץ הוא בדרגה גבוהה יותר מהמתנבא בשנתו ובחלום.
ד. 1. לפי ראב"ע
נאמר כל המשל על דוד המלך עד "עמלק ואחריתו עדי אובד" - בימי
שאול. ואח"כ הזכיר את הקיני שנשבה ע"י אשור
ומשום כך הרחיב באשור וניבא שאשור יענה את ישראל אך גם הוא (אשור) יהיה "עדי
אובד".
לפי הרלב"ג דרך כוכב – המשיח; וקם שבט – דוד המלך. רק החלק
השני של פסוק יז: "וקרקר כל בני שת" מרמז על
מלחמת המשיח על כל הגויים כי הם בני שת, כי לו (שת) לבדו נתקיים המציאות –
שממנו הושתת העולם, שנח היה מזרעו.
לפי אברבנאל נאמרה כל הנבואה על מלך
המשיח. והכל לאחרית הימים ועל כן אין לך, בלק, לחשוש עתה, כי הסוף רחוק הוא,
ולא על מואב לבד יגיע משפט ה' אלא על כל העמים.
2. א. בנבואותיו קיימים עדיין מואב ועמלק ואשור
ואיך ייתכן שינבא עליהם בימות המשיח הרי אמרו חז"ל ביומא נד, א כי סנחריב
בלבל את האומות ואומות אלה אינן יותר.
ב. ועינו עבר – יענו את עם ישראל .! הרי לא יענו כתים את ישראל בימות המשיח.
ג. לפי הנאמר לעיל אם יתכוון לימות המשיח היה
לו לכתוב בסוף המשל ועתה דרך כוכב – למשיח.
3. הוא רצה להוכיח שאינו כופר באמונה שיהיה
משיח (למרות שלא פירש דרך כוכב או קם שבט על המשיח) ובוודאי הוא יבוא, כי בואו
הובטח כבר ע"י משה רבנו בדברים פרק ל פסוקים ד – ה המודיעים על הגאולה הסופית: ושב ה' אלוקיך את
שבותך …
ושב וקבצך … אם יהיה נידחך …
משם יקבצך …
4. יושפעו פעולות רבות… : כמו הכוכב אשר עושה פעולתו מרחוק ומשפיע על הכל כך
תהיה השפעה למשיח על הכל גם מבלי מגע פיזי בינו לבין המושפעים ואילו לגבי דוד הוא
יכה ויפגע במוכים בעצמו.
כי לו לבדו נתקיים המציאות –
שממנו הושתת העולם, שנח היה מזרעו והוא לבדו נשאר אחרי המבול.
נתנו הפסוק הזה לשיעורין: אין אחדות של נושא בפסוק אחד.
חילק את הפסוק: מחץ פאתי מואב – דוד; וקרקר כל בני שת – משיח.
5. אין אחדות של נושא בפסוק אחד. חילק את
הפסוק: מחץ פאתי מואב – דוד; וקרקר כל בני שת – משיח.
הביטויים אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב אינם מתכוונים
לתקופה הקרובה של דוד בעוד ארבע מאות שנה אלא הם מכוונים לתקופה רחוקה יותר –
ימות המשיח.
אין ימי דוד מכונים "אחרית הימים".
במשל השלישי דבר על שאול ואגג
ולא כינה את נבואתו לאחרית הימים והרי גם היא לעוד ארבע מאות שנה.
ה. 1. בפסוקים המוזכרים שבט ומטה הם ביטוי מופשט
לשלטון ומלוכה ואילו אצלנו הוא תמורה למלך ועל כן קשה לו הנשוא.
2. הוא
מפרש שבט מלשון שביט –
כוכב שביט ואז ניתן לומר עליו וקם – מלשון זוהר – יעלה זוהרו.
פירוש זה מתאים לפסוקנו כי משתמש בתקבולת כוכב –
שבט, כפי שיש עוד במשלי בלעם.
עוד סיוע לפירושו: אולי, המוציא במספר צבאם לכולם בשמות
יקרא שנמשלו השבטים לכוכבים ולצבא השמים עפ"י רש"י שמות פרק א פסוק
א:
ואלה שמות בני ישראל:
אע"פ שמנאן בחייהן בשמותן
חזר ומנאן במיתתן להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנא' (ישעיה מ, כו) המוציא
במספר צבאם לכולם בשם יקרא (שמ"ר).
המלבי"ם בבמדבר כד, יז: שבט מישראל: השבט הוא ככוכבא דשביט הנוצץ בכל קצווי ארץ והוא מליצה על מלכות המשיח… .
|