סוף דבר - הפילוסופיה האחראית היחידה שניתן לנקוט בה לנוכח הייאוש היא השאיפה להתבונן בכל הדברים כפי שהיו מראים עצמם מנקודת הראות הגאולתית. ליֶדע אין אור אחר זולת האור ששופכת הגאולה על העולם: כל היתר אינו אלא שיחזור, טכניקה ותו לא. יש לעצב נקודות השקפה אשר מתיקות ומרחיקות את העולם, חושפות אותו על כל שסעיו ובקיעיו, דל ומעוות כפי שייראה יום אחד באור המשיחי. להגיע לנקודות השקפה כאלה לא מתוך משאלה גרידא ולא בכוח הזרוע, אלא אך ורק מתוך מגע ישיר עם מו?איה - זו ורק זו משימתה של המחשבה. זהו דבר שאין פשוט ממנו, משום שהנסיבות מחייבות ידע שכזה; זאת ועוד - שליליוּת מוחלטת, כאשר מתמודדים אתה פנים אל פנים, מתווה את בבואתו המדויקת של היפוכה. אך עם זאת זהו גם דבר בלתי אפשרי, משום שהוא מתבסס על ההנחה שנקודת ההשקפה מרוחקת, ולו כחוט השערה, ממרחב קיומנו; ואילו אנו יודעים כי לא זו בלבד שכל ידע אפשרי חייב להילקח תחילה בכוח מאת הקיים כדי שיהיה לו תוקף כלשהו, אלא גם שמאותה סיבה עצמה הוא לוקה באותם עיוות ודלות שמהם הוא שואף להשתחרר. ככל שתכחיש המחשבה ביתר שאת את היותה תלויה בְּדבר - לטובת אי-התלוּת - כן תפחת המודעות, ולכן גם יגדל האסון, שמתוכם היא מוּבאת אל העולם. אפילו את אי אפשרותה שלה עליה להבין בסופו של דבר, לטובת האפשרי. אך לצד הדרישה הזאת מן המחשבה, שאלת המציאות או אי-המציאות של הגאולה עצמה אין לה כמעט חשיבות.