מהות הציונות בפי נוצרי אנגלי (1749)
מלבד מדברי הנביאים יש עוד להוסיף ראיות אחדות ממצב היהודים עכשיו, כדי להוכיח את אפשרותה של שיבת היהודים לא"י.
ראשית, שונים הם היהודים מכל העמים, שביניהם הם יושבים. ההשגחה העליונה שמרה, אפוא, עליהם, בכדי להראות להם את חסדה, לאחר שסבלו יסורים יותר מדי.
שנית, בכל ארצות העולם הידועות לנו נמצאים יהודים, ועובדה זו מתאימה לאותם הפסוקים בכתבי הקודש, המדברים גם על גלותם וגם על שיבתם.
שלישית, אין ליהודים חלק ונחלה בשום ארץ; רכושם הוא בעיקר בכסף ובאבנים טובות, והם יכולים איפוא להעביר אותו על נקלה לא"י.
רביעית, העמים שהם יושבים ביניהם מבזים אותם ומתנהגים אתם ביד קשה, ולפעמים גם באכזריות מרובה, היהודים מוכרחים, אפוא, להיות מוכנים לשוב בחפץ לב לארצם.
חמישית, היהודים בכל העולם עומדים בקשרי מכתבים ביניהם לבין עצמם, ולפיכך מוכרחים הם לדעת מתי תגיע העת המוכשרה לשיבתם ולהדבר ביניהם בדבר הדרכים לשיבה זו.
ששית, חלק גדול מהם מיטיב כל כך לדבר ולכתוב עברית רבנית, כמו בשפת אותה הארץ, שבה הם יושבים. יש להם, אפוא, שפה ואופי משותפים לכלל, דבר העלול להקל על שיבתם הרבה יותר ממה שאנו חושבים.
שביעית, היהודים בעצמם מקוים ומיחלים, כי האלוהים ישיבם לארצם.

דייויד הארטלי, Observations on Man

צרפת תעזור לתקומת ישראל
(מקול קורא של יהודי לאחיו, 1798)
אחים, אתם הנאנקים זה דורות רבים תחת לחצן של רדיפות אכזריות ביותר, האם אינכם רוצים להתפטר ממצב של השפלה מנוולת, בה שמו אתכם הדתות חסרות הסבלנות והאכזריות? הבוז מלווה אותנו בכל מקום, עינויינו לא ירוחמו, אלא יתועבו. הנאמנות האיתנה, שבה שמרנו על אמונת אבותינו, רחוקה מהביא לנו את ההערכה, שהתנהגות כזו ראויה לה; היא רק הגדילה עוד את המשטמה הבלתי צודקת שבלב כל העמים אלינו. רק על ידי זה שאנו משתמשים בחיצוניות של שפלות ועניות ניתנה לנו היכולת להבטיח את קנינינו ולשמור על קיומנו העלוב. הגיעה סוף סוף השעה לפרוק מעלינו את העול הקשה מנשוא, הגיע העת לשוב לשורתנו בין שאר עמי העולם. שודדים נקלים מחזיקים בארץ הקדושה, שאנחנו הגינונו עליה באומץ- לב כזה.
- - -
עוז הרוח הזה נמצא רק במצב של נמנום. הגיעה השעה לעורר אותו. הוי, אחי! נבנה נא מחדש את בית המקדש בירושלים! אומה בלתי מנוצחת הממלאה עתה את העולם בתפארתה הראתה לנו מה יכולה אהבת המולדת לבצע. נפיל נא תחינתנו לפני רוחה הנדיבה ונבקש את עזרתה: ויכולים אנו להיות בטוחים, שהפילוסופיה המדריכה את ראשי האומה הזאת תניע אותם לקבל את בקשתנו בסבר פנים יפות.
הננו יותר מששה מיליונים איש, נפוצים על פני כול הארץ; יש ברשותנו עושר עצום. נשתמש נא בכול האמצעים שברשותנו לבנות לנו את ארצנו מחדש, השעה היא שעת רצון וחובתנו להשתמש בה.
(עפ"י ספר הציונות)

שמועות על הקול-קורא של נאפוליאון לתקומתם המדינית של היהודים (17.4.1799)
בונופארטה ציוה לפרסם קול-קורא, בו הוא קורא לכל יהודי אסיה ואפריקה להאסף תחת דגלו ולקומם מחדש את ירושלים העתיקה. הוא זיין כבר מספר גדול מהם, ופלוגותיהם מאיימות על חלבּ. התושבים בסביבות דמשק מתקוממים ל"שער" [השולטאן]. האדון הגדול עומד תיכף לצאת לסוריה, כדי להתיצב בראש המערכה נגד בונופארטה.

דבר בונופארטה, המצביא העליון לצבאות הריפובליקה הצרפתית באפריקה ובאסיה, אל יורשיה החוקיים של א"י (20.4.1799)
ישראל עם סגולה! העריצים הכובשים גזלו מכם את נחלת אבותיכם, אבל לא עלתה בידם למחות את זכרם ואת קיומכם הלאומי!
- - -
אתם הגולים, התעוררו נא בשמחה! מלחמה שלא היתה כמוה בדברי ימי עולם, מלחמת מגן לאומה, שאויביה זממו לקבל את אדמות מורשתה כשלל לחלוקה בשרירות לב זדון, ע"י משיכת קולמוס של קאבינטים, כעת נוקמת את חרפתה היא ואת חרפת העמים הנידחים, שנעזבו מכבר בעול השעבוד וגם את נקמת קלונכם בן אלפים השנים שהוטל עליכם; ועתה כאשר נדמה שמסיבות הזמן אינן נוחות להשיב לכם את זכויותיכם - - דווקא בזמן הזה - - מציעים לכם את ארץ אבות!
- - -
יורשיה החוקיים של הארץ!
זו האומה הגדולה, שלא תעשה מסחר וקנין באנשים ובארצות, כמו שעשו אלה שמכרו את אבותיכם, (יואל ד, ו) קוראת אליכם. לא כבוש תכבשו נחלת אבות, כי אם קבל תקבלו את הארץ שכבר נכבשה על ידה. הנה בערובת אומה זו ובתמיכתה תשבו בה אדונים ותחזיקו בה נגד כל העולים עליה.
עורו, עורו! הוכיחו, כי כוח מדכאיכם המכריע רק לחץ על אומץ לבם של צאצאי הגיבורים, אשר כריתת ברית-אחים עמם נתנה כבוד גם לאשפרתה ורומא, (מכבים, יב, טו). ואף היחס אליכם משנות אלפים כאל עבדים לא הצליח להחניקו.
חושו! הנה בא הרגע, אשר מי יודע אם ישוב ישנה עוד אלפים בשנים, לתבוע את השבת הזכויות האזרחיות, שנמנעו מכם בחרפה, את זכות קיומכם המדיני כאומה בין האומות ואת הזכות הטבעית הבלתי מוגבלת לעבוד את עבודת האלוהים לפי מצוות תורתכם לעיני כל העולם ובאמת לעולמי-עד (יואל ד, כ).

המטה העליון, ירושלים

כרוז רבני לגיוס לצבא נאפוליאון
אהרון בן לוי, רב ירושלים, אל הבנים בשביה בארצות בוא השמש וצאת השמש, הנגב והצפון (1799, ניסן תקנ"ט).
אמנם שפת יתר היא להוסיף על האגרת, שהריץ לכם בחיר ההשגחה בונאפארטה, המצביא העליון והנאור ביותר לצבאות צרפת באפריקה ובאסיה. אבל אני אהרן בן לוי, משבט לוי, שזכיתי בחסד אלוהינו ה' צבאות לאחר דורות רבים ללא רב להיות רב ראשון וכוהן בעיר הקודש, מצאתי ראוי ונכון למען חזק ידים רפות, להזכירכם דברי יואל בן פתואל בפרק ד', את דברי צפני בן אהודי (?) בפרק ב', ואת דברי מלאכי פרק ב' וג'.
אחי ורעי! הנה הנבואות הנאדרות הנכללות שם כבר נתקיימו ברובן בפעולת הנצחונות אשר לצבאות האומה הגדולה, וכיום רק בידנו הוא לבל נהיה כילדי זנונים ונאפופים, כי אם בנים נאמנים לישראל, השואפים לנחלת עם ה', לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו (תהלים כז ד').
היו קלים כנשרים וחזקים כאריות, כמו שהיו אבותינו בימי נחמיה בן חכליה ועזרא בן שריה, לבנות חומות העיר השכולה ולהקים את היכל ה' מעתה ועד עולם.
קראו זאת בגויים באשר נפוץ זרע ישראל, קדשו מלחמה, העירו הגבורים, יחלצו חושים כל נושאי נשק בישראל, וגם החלש יאמר: גבור אני (יואל ד').
יברך אלוהי אברהם, יצחק ויעקב את מעשה ידיכם ויקיים את דברו לאבותינו. יזכור כל אשר עשה העם הגדול למעננו (עזרא יט ?), וידבר כל העם כדבר גדעון בימי יואש (שופטים ז'):
חרב לה' ולבונאפארטה!

תזכירו של הלורד אשלי (שאפטסבורי) למיניסטר לעניני חוץ הלורד פאלמירסטון (25.9.1840)
- - -
בלי להיכנס בבירור הטעמים לרצונו ולתקותו של הגזע העברי לשוב במשך הזמן לארץ אבותיו, אפשר לומר בבטחון, שבני הגזע הזה חושבים על שיבתם לאדמת א"י. יתר על כן: הם מאמינים, שהזמן לכך קרוב לבוא. כל זכרונות העבר וכל סיכויי העתיד מגבירים את תקוותם; ורק החשש לבטחונם האישי ולבטחון רכושם מעכב את מאמציהם. אילו היתה המעצמה השליטה בפלכי סוריה מחוקקת חוקים שווים ומושיטה הגנה שווה ליהודים ולנוצרים והיתה מאשרת את התחיבותה בערבותן של ארבע המעצמות, שתנוסח ותאושר כסעיף מסעיפי החוזה, מיד היתה נפתחת הדרך, האמון היה קם לתחיה ומתפשט בכל האיזורים האלה והיה מביא אתו קצת מעושר העולם ומפעילותו, והיה מעורר על ידי הרחקת חששותיהם של היהודים – את העושר והחריצות הנסתרים של העם העברי.
רבים הם הטעמים, מפני מה יש לחכות מהם ליותר מאשר מכל עם אחר, שהיה בא להתישב שם. יש להם זכרונות עתיקים ואהבה עמוקה לארץ: היא קשורה בלבם בכל מה שהיה מזהיר בימי קדם ועם כל המזהיר שעוד יבוא בעתיד; חריצותם והתמדתם מפורסמות הן; הם מסתפקים במועט – ומרוצים: הם רגילים כמעט בכל מקום לשלטון של שרירות לב והיות שהם מתיחסים בשויון-נפש לכל מטרות פוליטיות, הרי תקוותיהם מתרכזות בהפקת הנאה ממה שהם יכולים לצבור. שנים רבות של סבל לימדו אותם הרגלי סבלנות וביטול-עצמי; הם היו מאושרים לאפשרות למסור את כוחותיהם לישוב ארצם העתיקה ולשרותם לטובתה.
אם נדון על שובם לאור יישובה החדש של א"י, נראה שזוהי הדרך הזולה והבטוחה ביותר לספק את צרכי הפלכים האלה משוללי האוכלוסין. היהודים ישובו על חשבונם הם וללא ריסיקו אלא לעצמם; הם יקבלו על עצמם את מרות הממשלה בצורתה הקיימת, הואיל ואין להם תיאוריות מוקדמות שיש לספקן, והואיל והם רגילים כמעט בכל מקום להכנע לשלטון אבטוקראטי: הם יכירו בבעלות הקיימת על הקרקע ויסתפקו בכך, שיקבלו חלק מתוצרתה בדרכים החוקיות של רינטה או קניה. בהיותם מנותקים מכל עמי הארץ לא יבקשו כל סימפאטיות לאומיות או פוליטיות לעזרתם במעשי אי-צדק, והערבות, שאני מציע שתוכנס בגוף החוזה, תוגשם על-ידי החסות האישית של הקונסולים וסגני-הקונסולים של העמים, והיא תספיק כדי להגן עליהם ועל זכויותיהם.
על התוכנית המוצעת כאן ממליץ הנימוק, שהיא מבטיחה תוצאות גדולות בהוצאות מעטות מאד; ששום הוצאות חמריות אינן נדרשות מצד המדינות המשתתפות בענין; שבעוד שאכזבה לא תגרור אחריה תוצאות רעות, אלא לאלה שידחו את ההצעה, הרי הברכה העשויה לצמוח ממנה היתה שייכת לעולם התרבותי כולו ללא שום הבדלים.

(עפ"י תרגום מדזיני)

לבניהם של המכבים
מנאומו של שארל הנרי צ'רצ'יל, הקונסול הבריטי בסוריה, בבאנקט בדמשק (1840)

אמנם כן, ידידי, היה היה עם יהודי בעולם, שנודע לתהילה בחכמתו ונחל כבוד במלחמותיו. הערבות והעמקים הנחמדים הללו, הנמצאים עכשיו בידי עמים נודדים פראי אדם ושנהפכו והיו למקום שממה וזועה, פרחו לפנים ברוב תנובה, נתנו את יבולם למכביר והריעו משירות בנות ציון. מי יתן וקרבה לבוא שעת הגאולה לעם ישראל. מי יתן והתרבות המערבית תקרב לבוא הנה ותביא לארץ חמדה זו את שחר תחיתה, את תחילת חייה המדיניים; יהי רצון והעם העברי ישוב ויתפוס בקרב ממלכות הארץ את עמדתו ואת מקום כבודו שהיו לו לפנים. בני בניהם של המכבים לא יביישו את אבותיהם המהוללים.

החלטות העדות הנוצריות בקארלו ובדובלין בנשיאות הדיקאן מלייגלין (22.2.1841)
1. היות שהאל הגדול הואיל לשחרר את א"י בנשק הבריטי משלטון המצרים חושבים אנו, שמלכתנו הוד מלכותה תרצה להשתמש בתוקף בהשפעתה הנכבדה בכיוון זה ולקבל תחת חסותה את היהודים מפני המצוקות האיומות, שהם סובלים בארץ אבותיהם מזה מאות בשנים.
- - -
3. היות שהוחלט משמים, שהיהודים ישובו לארצם ושהגויים יעזרו להם בשיבתם, חושבים אנו לחובת מלכתנו הוד מלכותה לעשות למען הגשמת המטרות הרצויות הללו.
4. כשם שאנו רואים זאת כחובת המלכה להשתמש בכל האמצעים שברשותה, כדי להגן על עם עתיק לאלוהים ולהשיבו לארץ אבותיו, כן אנו חושבים לא פחות כחובה קדושה למלכה הבריטית לעורר את היהודים למפעל מכובד זה ולעודדם להגשמתו.
- - -
אי לזאת הננו מחליטים להמציא את התזכירים הרצופים לידי הלורד פאלמרסטון, מזכיר הוד מלכותה לעניני חוץ, כביטוי להשקפותינו.

"עת לשאת דגל מחנה יהודה". מכרוז ביל"ו (1882)
- - הננו פונים אליכם, אצילי בני ישראל, וממעמקי לבבנו נקרא: שאו נס ציונה ועל דגלכם נסעה ונלכה! רב לנו לנוע בארצות נכריות ולשמוע קול מחרף ומגדף עולה תמיד. יבוא הקץ לגלותנו המרה ולאחרי אלפי שנות נדודים נמצא מנוחה בארץ אבותינו לנפשותינו העיפות. שמה נשב בגאון שלות השקט על אדמתנו אנחנו ומעמל כפינו נשבע לחם ולא נדע רע, שמה לא נהיה עוד זרים. שמה נעבוד ביד חרוצים. ומעט מעט יקום ישראל על רגליו, יתעודד אחרי מפלתו הנוראה ויהיה מחדש לעם גדול וחפשי כבימי קדם. שמה רק שמה נכונן מבטנו לימים יוצרו. קרובה היא הארץ ללבותינו במאוד מאוד וביחד עם גולי בבל נקרא: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיננו!". את דמינו נשפוך, את חלבנו נקריב בעד ארץ אבותינו.
- - -
ציונה! ציונה! לארץ אבותינו, ארץ-ישראל! עת לשאת דגל מחנה יהודה!

(אודיסה, ניסן תרמ"ב)

"קול קורא" מאת דוד גורדון (1882)
התעוררו, אחינו! אלפים שנה נלחמתם ולא כלותם, ועוד חיה תחיו! – יש תקוה לפעולתך ועוד תשגה ותעשה חיל, ושונאיך יראו וילבשו בושת! אל תולדך הנפלאה הביטה, עם ישראל! שלש פעמים הלכת בגולה, שתי פעמים נגאלת כבר, ממצרים ומבבל, וגם הפעם השלישית תגאל: עתה החלו אחינו ועשו הצעד הראשון ליסד קולוניות לעבודת האדמה לאחינו הנרדפים והנתונים בצרה. ואם תעשו אתם מה שלכם, אז צור ישראל וגואלו יעשה מה שלו ויהיה בעזרכם. אל תפחדו מליצני הדור, בוגדי עמכם המעליבים בנו, כי גם בעלות ישראל ממצרים אמר פרעה: ראו כי רעה נגד פניכם; ובימי עלות עזרא הסופר ירושלימה, באו השומרונים לרפות ידי עובדי-החומה וילעגו להם. אבל אבותינו באמת ובתמים אָבוּ להגאל, ולא שתו לבם לדבריהם. גם אתם אחינו, אם באמת ןבתמים כבר קצה נפשכם לשמוע חרפת שונאיכם, לא תשימו לב לדברי צוררינו מבית ומבחוץ. התעוררו אחינו לחיים וחיו! כי החפץ לחיים הוא החיים!

(לפלגות עם ישראל, " המגיד")

שלילה מוחלטת של הצהרת באלפור
מהפטיציה של אמין חוסייני, נשיא הועד עליון הערבי, לועדת המאנדאטים (23.7.1937)

מאז פירסומה של הצהרת באלפור ב-1917 לא פסקו הערבים מלשללה בכל תוקף, בהכריזם באמצעות כל קונגרס, כל תכנית מפלגתית ומשלחת, על דחיתם העקשנית הזו. תמיד הדגישו את העדר תקפה, את סתירותיה הפנימיות ואת העוול שבתפישתה ואת חד-צדדיותיה. לשונה של הנוסחה פירושה: בגידה בערבים בא"י. אי לזאת הם דרשו בלא הפסק, שההצהרה תבוטל, ומאז לא פסקו מלהזהיר את השלטונות על הצרות שהיא עלולה להביא לא"י.

מקור: "הציונות - אוצר התעודות הפוליטיות", אסף, סידר וערך ח. מרחביה, הוצאת אחיאסף.