ידוע היה כח הקיטור, שנוצר בקלחת-התה מתוך חמום המים והרים את הצמיד המכסה אותה. כתופעה זו של קלחת-התה הם הנסיונות הציוניים וכמה צורות אחרות של ההתאחדות "להגנה בפני האנטישמיות".

אכן אומר אני, כי כח זה, אם ישתמשו בו כהוגן, יש בו כדי להניע מכונה כבירה, להסיע אנשים ונכסים. תהיה צורת המכונה מה שתהיה. בטוח אני בעומק לבי, שהצדק אתי - אך איני יודע, אם בטפחות ימי יכירו בצדקת רעיוני. האנשים הראשונים, שיתחילו בתנועה זו, מסופקני אם יראו בתפארת קצה. אבל ההתחלה עצמה תמלא הויתם גאות נעלה ואושר של חרות פנימית.

כדי להסיר מעל תכניתי חדש של אוטופיה, אקמץ בפרטי תאור ציוריים. משער אני בלאו הכי, שלעג נבער מדעת יבוא בתמונות-עלגים וינסה לערער את הצעתי בשלימותה. יהודי בן-בינה בדרך כלל, שהצעתי לפניו את הענין, אמר לי: "פרטי העתיד המתוארים כמציאות הם הם סימניה של האוטופיה". טעות היא. כל שר-כספים מביא בחשבון הצעתו לתקציב המדינה מספרים שבעתיד, ולא רק מספרים שהעלה מתוך ההכנסה הממוצעת של שנים קודמות או של מדינות אחרות, אלא גם מספרים שאין להם תקדים. למשל, בהטלת מס חדש. רק מי שלא ראה מימיו הצעת תקציב אינו יודע זאת. כלום תחשב הצעה של חוק-כספים כאוטופיה, אף-על-פי שהכל יודעים, שההצעה לא תתקיים לעולם לכל פרטיה?

אבל תביעות חמורות מאלו אני תובע מאת קוראי, מאת המשכילים שאליהם אני פונה, אני דורש, שיחשבו וילמדו מחדש כמה מוסכמות. דוקא מאת טובי היהודים, שעסקו באמונה בפתרון שאלת-היהודים, אני דורש שיראו את נסיונותיהם עד עתה כנסיונות-שוא. בבואי להציע את רעיוני, עלי להלחם בסכנה אחת. אם אגיד את כל הדברים התלויים בעתיד בלשון רפה, יֵראה הדבר כאילו איני מאמין באפשרותם, ואם אכריז בבטחון על התגשמותם, אפשר שהכל יראה כמשא-שוא ומדוחים.

על-כן אני מודיע ברורות ותקיפות: אני מאמין באפשרות ההתגשמות, אף-על-פי שאיני משלה את נפשי, כי מצאתי את צורת-הרעיון שאין אחריה כלום. מדינת היהודים הוא צורך-העולם ועל-כן קום תקום.

אם יבוא יחיד ויאמר לעשותה, לא יהא זה אלא מעשה-שגעון - אבל אם יהודים רבים יתחילו בדבר בבת-אחת, הרי זה דבר של טעם ואין כל קושי של ממש בדרך הגשמתו. הרעיון תלוי רק במספר חסידיו. אפשר שבחורינו רבי-השאיפה, שהיום הזה כבר גדורים לפניהם כל הדרכים ובמדינת-היהודים מנצנצת להם תקוה של כבוד, חופש ואושר, יקבלו על עצמם לעשות נפשות לרעיון.

אני עצמי רואה עם פרסום החבור הזה את תפקידי כעשוי ומוגמר. אני אשוב לדבר בענין הזה רק אם יאלצוני לכך התקפותיהם של מתנגדים בעלי-ערך, או אם יהא צורך לתרץ קושיות שלא נראו מראש, או לסלק טעויות.

האין דברי נכונים עוד כיום הזה? האם מהרתי לקדם פני זמני? האין עוד יסורי היהודים גדולים למדי? ראה נראה. ביהודים תלוי אפוא הדבר, אם חבור מדיני זה יהיה לפי שעה רק רומן מדיני. אם דור זה לא הוכשר עוד, יבוא דור אחר, נעלה וטוב ממנו. היהודים הרוצים ישיגו את מדינתם, והם יהיו ראויים לה.

ארץ ישראל או ארגנטינה?

היש לבכר את ארץ-ישראל או את ארגנטינה? ה "אגודה" תקח את אשר יותן לה ואשר תבוא עליו הסכמת רוב בני עמנו. ה "אגודה" תברר את שתי ההצעות. ארגנטינה היא אחת הארצות העשירות בטבען ברחבי תבל, ארץ רחבת-ידים עד מאד, אוכלוסיה מעטים ואקלימה ממוצע. הריפובליקה הארגנטינית תמצא לטוב לה למסור לנו חלקת-ארץ גדולה. חדירת היהודים לארץ זו עד כה אמנם לא הפיקה רצון מאת יושבי הארץ, ויש לבאר לממשלת ארגנטינה את ההבדל היסודי בין החדירה ההיא וההגירה החדשה.

ארץ-ישראל היא ארץ-אבותינו אשר לא נשכחנה לעולם. לזכרה יחרד לב עמנו ולשמעה יבואו רבים. לו חפץ הוד מעלתו הסולטן לתת לנו את ארץ-ישראל, כי-עתה לקחנו על עצמנו להביא סדר גמור בעניני הכספים של ממלכת תורכיה. למען אירופה נהיה שם חלק מן החומה הבצורה נגד אסיה, ונעשה את תפקיד חלוץ-התרבות בפני הברברים. בתור מדינה נייטרלית נשמור על קשרינו עם כל עמי אירופה, אשר יערבו את קיומנו שם. ואשר למקומות הקדושים לעולם הנוצרי, תמצא ערובה במשפט-העמים להבדילם מן הארץ ולהעמידם ברשות עצמם. אנו נהיה משמר-הכבוד על המקומות הקדושים ובקיומנו נערוב בעד מלוי חובתנו. משמרת-הכבוד תשמש סמל כביר לפתרון שאלת-היהודים, אחרי אשר עונינו אלף ושמונה מאות שנה. - -

רואה אני את מדינת-היהודים כמדינה נייטרלית. צבאה יהי רק חיל-מצב - אך חמוש בכל תחמושת-הצבא המודרנית, אשר תפקידו יהיה לשמור על הסדר כלפי פנים וכלפי חוץ.

אין לנו דגל, אך דרוש הוא לנו. ברצותנו לנהג אנשים רבים, עלינו להרים סמל מעל לראשיהם. משער אני לעצמי דגל לבן ובו שבעה כוכבי-זהב. השדה הלבן יסמל את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב אשר לעבודת יומנו. כי בשם העבודה ידגלו היהודים ההולכים אל הארץ החדשה.

הנה כי כן, אחי בני ישראל! לא אגדה היא, לא תרמית עינים! ביד כל איש מכם להוָכח כי כן הוא, יען כל איש מכם נושא עמו מעט מארץ הבחירה: האחד בשכלו, השני בכח זרועו והשלישי ברכוש אשר עשה.
והנה ידמו רבים, כי ארוך המעשה ורחוק מאד. אם גם יצליח הרעיון, עוד שנים רבות תעבורנה עד אשר תוָסד המדינה, ובינתיים יהיו היהודים באלף מקומות ללעג ולחרפה, לבז ולמשסה, להרג ולאבדן. לא, כאשר אך נחל לבצע את תכניתנו, תקום האנטישמיות בכל מקום לדממה. כי ברית שלום היא בינינו ובין העמים. כאשר אך תוָסד "אגודת היהודים" תעשה לה השמועה כנפים, וביום אחד תנשא בברק חוטי-הטלגרף לכל קצוי תבל. ומן הרגע ההוא תהיה הרווחה. מן המעמד הבינוני אשר לנו ישטפו המוני בעלי ההשכלה הבינונית אל אשר ידרשו ראשונה; המה יהיו הטכנאים, קציני-הצבא, הפרופסורים, הפקידים, עורכי-הדין והרופאים הראשונים בארץ החדשה. וכה יצעד הדבר הלאה במהירות אך בלא מהומה. בבתי-הכנסיות יתפללו להצלחת המפעל, וגם בבתי-התפלה אשר לעמים הוסר תוסר אבן-המעמסה אשר העיקה על עמים רבים. אבל בראשונה נחוץ כי תהיה הרווחה במחות. שומה על הרעיון לפרוש כנפים ולהגיע אל מעונות-העוני האחרונים, אשר בהם ישכנו אחינו האומללים, למען יעורו מבלהות תרדמתם. כי חיי כל עמנו ימלאו תוכן חדש. אם כל אחד יעשה לנפשו, והיו עד מהרה לחיל רב ועצום. ומה רב הכבוד הצפון לראשונים אשר יצאו נדבה למלחמה בעד רעיוננו!
על-כן האמן אאמין, כי יקום דור יהודים חדש ונפלא מן הארץ. המכבים יקומו לתחיה.
אני חוזר על דברי הראשון: היהודים אשר ירצו, ישיגו את מדינתם.
הגיעה השעה, כי נחיה חפשים על אדמתנו ושאננים נמות בארץ מולדתנו.
חופשתנו תביא חופש לכל העמים, בעשרנו יתעשרו ובגדולתנו יגדלו גם הם.
ואשר ננסה לפעול שם רק למען אשרנו והצלחתנו, ממנו תוצאות ברכה ואשר לכל בני-האדם.