- - -
בורגנים ופרולטארים
דברי-ימיה של כל חברה עד כה הם דברי-הימים של מלחמת-מעמדות.
בן-חורין ועבד, פאטריצי ופלבאי, בארון וצמית, אומן ושוליה, בקיצור מדכאים ומדוכאים ניצבו זה מול זה בניגוד מתמיד, ניהלו מאבק בלתי פוסק, עתים נסתר, עתים גלוי, מאבק שנסתיים כל פעם בשינוי מהפכני של כל החברה כולה או בשקיעתם המשותפת של כל המעמדות הנאבקים.
בתקופות קודמות של ההיסטוריה מוצאים אנו כמעט בכל מקום התפלגות גמורה של החברה למעמדות שונים, דירוג רבגוני של עמדות חברתיות. ברומא העתיקה מוצאים אנו פטריצים, אבירים, פלבאים, עבדים; בימי-הביניים – אדונים, פאודאלים, ואסאלים, אומנים, שוליות, צמיתים, ונוסף על כך שוב דירוגים מיוחדים כמעט בכל אחד מן המעמדות האלה.
החברה הבורגנית המודרנית, אשר קמה ונהייתה מתוך שקיעתה של החברה הפאודאלית, לא ביטלה את הניגודים המעמדיים. היא אך העלתה מעמדות חדשים, תנאי-דיכוי חדשים, צורות מאבק חדשות, במקום הישנים.
אולם תקופתנו, תקופתה של הבורגנות, מצטיינת בכך שעשתה את ניגודי-המעמדות פשוטים יותר. החברה כולה מתפלגת והולכת לשני מחנות-אויבים גדולים, לשני מעמדות גדולים, הניצבים במישרים זה כנגד זה: בורגנות ופרולטריון.
מקרב הצמיתים של ימי-הביניים באו תושבי-הפרברים של הערים הראשונות; מתוך תושבי-פרברים אלה התפתחו יסודותיה הראשונים של הבורגנות.
- - -
הבורגנות מילאה בהיסטוריה תפקיד מהפכני ביותר.
הבורגנות, בכל מקום בו הגיעה לשלטון, הרסה את כל היחסים הפאודאליים, הפאטריארכליים, האידיליים. היא ניתקה בלי-רחם את כל הקשרים הפאודאליים הרבגוניים, שקשרו את האדם לאדוניו הטבעיים, ולא הותירה שום קשר בין איש לרעהו זולת האינטרס העירום, זולת "תשלום-המזומנים" חסר-הרגש. את חרדת-הקודש של דביקות המסתורין, של ההתלהבות האבירית, של העצבות הקרתנית, טיבעה במים הקרים של החשבון האנוכי. את הכבוד האישי המירה בערך-חליפין, במקום החירויות המרובות לאין שיעור, הכתובות-וחתומות, שנקנו כדין, כוננה את החירות האחת והיחידה, חירות-המסחר, נטולת המצפון. בקיצור, במקום הניצול המעוטף באשליות דתיות ופוליטיות כוננה את הניצול הגלוי, החצוף, הישיר, הנוקשה.
הבורגנות עירטלה מזיו-הקדושה את כל מעללי-האדם, שעד כה נערצים היו ומעוררים יראת-רוממות. היא הפכה את הרופא, את המשפטן, את הכומר, את הפייטן, את איש-המדע – לפועלים שכירים המקבלים שכרם מידיה.
הבורגנות קרעה מעל יחסי-המשפחה את צעיף הרגשות הסנטימנטאלי והעמידה אותם על יחסי-ממון צרופים.
הבורגנות הוכיחה שגילוי-הכוח הברוטאלי של ימי-הביניים, אשר כה מפליא את הריאקציה, מצא את השלמתו הנאותה בעצלות-דובים נרפית. היא שהוכיחה לראשונה מה עשויה לחולל פעולת בני-אדם. היא יצרה יצירות-פלא שונות תכלית שינוי מן הפיראמידות המצריות, מתעלות-המים הרומיות ומן הקתדרלות הגוטיות. היא ערכה מסעות שונים תכלית-שינוי מנדידות-העמים ומסעי-הצלב.
- - -
כל חברה עד כה היתה מושתתת, כפי שראינו, על הניגוד בין מעמדות מדכאים ומדוכאים. אולם כדי לדכא מעמד, יש להבטיח לו תנאים שבהם יוכל לפחות להמשיך בחיי-העבדות שלו. הצמית עלה מתוך הצמיתות לדרגת חבר הקומונה, כשם שהעירוני הזעיר עלה לדרגת בורגני תחת עול האבסולוטיזם הפאודאלי. כנגד זה הפועל המודרני, במקום שיתקדם מעלה עם התקדמות התעשייה, שוקע הוא העמֵק ושקוֹע למטה מתנאי מעמדו-הוא. הפועל נעשה אביון, והאביונות מתפכחת ביתר מהירות אף מן האוכלוסייה והעושר. בכך מתגלה לעין-כל, כי אין הבורגנות מסוגלת להוסיף ולהיות המעמד השליט של החברה ולכפות על החברה את תנאי-החיים של מעמדה כחוק מכונן. אין היא מסוגלת לשלוט, לפי שאינה מסוגלת להבטיח לעבד שלה את קיומו אפילו בגדר עבדותו, לפי שהיא מנסה לדחוק אותו כדי מצב שבו היא נאלצת לכלכלו תחת שהוא יכלכל אותה. החברה אינה יכולה עוד לחיות בשלטונה, כלומר אין חייה מתיישבים עוד עם החברה.
התנאי העיקרי לקיומו ולשלטונו של מעמד-הבורגנים היא צבירת העושר בידי יחידים, היווצרות ההון וריבויו; תנאי להון הוא העבודה-השכירה. העבודה-השכירה עומדת אך ורק על התחרות הפועלים בינם לבין עצמם. ההתקדמות של התעשייה, אשר נושאה נטול-הרצון ונטול-ההתנגדות היא הבורגנות, ממירה את בידוד הפועלים על-ידי התחרות באיחודם המהפכני על-ידי ההתאגדות. עם התפתחותה של התעשייה הגדולה נשמט אפוא מתחת לרגלי הבורגנות עצם הבסיס שעליו היא מייצרת ורוכשת את המוצרים. היא מייצרת קודם-כל את קברנה שלה. כליונה ונצחונו של הפרוליטריון – שניהם כאחד בלתי נמנעים.

פרוליטארים וקומוניסטים
- - -
כל יחסי-הקנין היו נתונים לתמורה היסטורית מתמדת, לשינוי היסטורי מתמיד. המהפכה הצרפתית, למשל, ביטלה את הקנין הפאודאלי לטובת הקנין הבורגני. הדבר המפלה את הקומוניזם אינו ביטולו של הקנין בכללו, אלא ביטולו של הקנין הבורגני.
אך הקנין-הפרטי הבורגני, המודרני, הוא הביטוי האחרון והמושלם ביותר לייצור וניכוס של מוצרים, המושתתים על ניגודי-מעמדות, על ניצולם של אלה בידי אלה.
במובן זה יכולים הקומוניסטים לסכם את תורתם במאמר האחד: ביטול הקנין-הפרטי.
גינו אותנו, את הקומוניסטים, שברצוננו לבטל את הקנין הנרכש רכישה אישית, הנקנה בעבודה עצמית; הקנין שהוא כאילו יסוד-מסד לכל חירות ופעילות אישית, ולכל עצמאות.
קנין שנקנה בעבודה, שנרכש שהושג על ידי האדם עצמו! האם אמורים דבריכם בקנין הזעיר-בורגני, הזעיר-איכרי, שקדם לקנין הבורגני? פטורים אנו מלבטלו. התפתחות התעשייה ביטלה אותו ומבטלת אותו יום-יום.
או אולי אמורים דבריכם בקנין-הפרטי הבורגני, המודרני?
אך האם יוצרת העבודה-השכירה, העבודה של הפרוליטארי, קנין למענו? בשום פנים. היא יוצרת את ההון, כלומר, את הקנין המנצל את העבודה-השכירה, קנין שאינו עשוי להתרבות אלא אם כן הוא יוצר עבודה-שכירה חדשה, בשביל לשוב ולנצלה. הקנין כצורתו בזמן הזה נע בתחום הניגוד שבין ההון והעבודה-השכירה. הבה נתבונן בשני הצדדים של הניגוד הזה.
היות קפיטליסט אין משמעו לתפוס עמדה אישית בלבד בייצור, אלא גם לתפוס עמדה חברתית. ההון הוא מוצר משותף, ואין להביאו לידי תנועה אלא על-ידי פעולה משותפת של אנשים רבים, ובחשבון אחרון – על-ידי פעולתם המשותפת של כל אנשי החברה.
ההון אינו אפוא כוח אישי; כוח חברתי הוא.
כשההון נהפך אפוא לקנין משותף, השייך לכל אנשי החברה, אין קנין אישי נהפך בכך לקנין חברתי. רק האופי החברתי של הקנין משתנה. הוא מאבד את אופיו המעמדי.
- - -
את הקומוניסטים האשימו עוד בכך, שהם מבקשים לבטל את המולדת, את הלאומיות.
הפועלים אין להם מולדת. אין ליטול מהם את שאין להם. כיוון שהכרח הוא לפרוליטריון לכבוש לו קודם-כל את השלטון המדיני, להתעלות למעמד לאומי לכונן את עצמו בתור אומה, הרי הוא ממילא לאומי, ואם גם בשום פנים לא במובנה של הבורגנות.
ההיבדלות הלאומית והניגודים בין העמים מתבטלים והולכים עם התפתחותה של הבורגנות, עם חופש-המסחר, השוק העולמי, אחידות הייצור התעשייתי ותנאי-החיים ההולמים אותם.
שלטונו של הפרוליטריון גם יוסיף לבטלם. פעולה מאוחדת, על-כל פנים של ארצות-הציוויליזציה, היא אחד התנאים הראשונים לשחרורו.
ככל שיתבטל ניצול האחד על-ידי זולתו, כן יתבטל גם ניצול אומה אחת על-ידי רעותה.
- - -
הסוציאליזם והקומוניזם האוטופיסטי-ביקורתי
אין אנו מדברים כאן בספרות אשר בכל המהפכות המודרניות הגדולות הביעה את תביעותיו של הפרוליטריון (כתבי באבף וכו').
נסיונותיו הראשונים של הפרוליטריון להגשים במישרין, בזמן של סערת-רוחות כללית, בתקופת הפיכתה של החברה הפאודאלית, את האינטרס המעמדי שלו-גופו, נכשלו בהכרח מחמת דמותו הבלתי-מפותחת של הפרוליטריון עצמו, וכן מחמת העדר התנאים החומריים לשחרורו, שהם בעצם פרי התקופה הבורגנית. הספרות המהפכנית, שליוותה את התנועות הראשונות האלה של הפרוליטריון, היא ריאקציונית בהכרח לפי תוכנה. היא מטיפה לפרישות כללית ולשיוויוניות גסה.
השיטות הסוצאליסטיות והקומוניסטיות מעיקרן, שיטות סן-סימון, פוּריֶה, אוֹאֶן וכו', צצות ועולות בתקופה הראשונה, הבלתי-מפותחת, של המאבק בין הפרוליטריון ובין הבורגנות, כפי שתיארנוה לעיל (עיין בורגנות ופרוליטריון).
ממציאי השיטות הללו רואים אמנם את ניגודי-המעמדות וכן את פעולתם של היסודות המפוררים בחברה השלטת עצמה, אך אין הם מבחינים בקרב הפרוליטריון בשום פעולה עצמית היסטורית, בשום תנועה פוליטית מיוחדת לו.
כיוון שההתפתחות של הניגוד המעמדי מתחוללת בד בבד עם התפתחותה של התעשייה, אין הם מוצאים עדיין את התנאים החומריים לשחרור הפרוליטריון, ותרים אחר מדע חברתי, אחר חוקים חברתיים, כדי ליצור את התנאים האלה.
במקום הפעולה החברתית מן-ההכרח שתבוא פעולת-ההמצאה האישית שלהם; במקום התנאים ההיסטוריים של השחרור – תנאים דמיוניים; במקום ארגון הדרגתי של הפרוליטריון למעמד – ארגון חברה שהומצא מניה-וביה. דברי-ימי-העולם הבאים מצטמצמים-ועומדים בעיניהם על התעמולה לתכניות-החברה שלהם ועל ביצוען המעשי.
אמנם יודעים הם כי בתוכניותיהם מייצגים הם בעיקר את האינטרס של המעמד העובד בתורת המעמד הסובל ביותר. רק מבחינה זו, של המעמד הסובל ביותר, קיים לדידם הפרולטריון.
אך הצורה הבלתי-מפותחת של מלחמת-המעמדות, וכן מצבם החברתי שלהם, מביאים אותם לידי כך שיהיו מאמינים, כי נעלים הם מעל ניגוד-המעמדות ההוא. רצונם לשפר את מצבם החברתי של כל בני החברה, גם של אותם ששפר עליהם חלקם. לפיכך מפנים הם בלי-הרף קריאתם אל כל החברה כולה, ללא הבדל, ובייחוד – המעמד השליט. יש רק לרדת לסוף שיטתם, כדי לראות בה את התוכנית הטובה ביותר שבגדר האפשר בשביל החברה הטובה ביותר שבגדר האפשר.
לפיכך פוסלים הם כל פעולה פוליטית, ביחוד כל פעולה מהפכנית. רוצים הם להשיג את מטרתם בדרכי-שלום ומבקשים – באמצעות ניסויים קטנים, שסופם, כמובן, כשלון – לפלס, בכוח הדוגמה, דרך לאוואנגליון החברתי החדש.
תיאור דמיוני זה של החברה העתידה-לבוא, לידתו בזמן שהפרוליטריון עדיין אינו מפותח דיו, כלומר, עדיין תופס בעצמו תפיסה דמיונית את מצבו-הוא, את חתירתו הראשונה, מלאת הציפיות, לשינוי-דמות כולל של החברה.
אך הכתבים הסוציאליסטיים והקומוניסטיים כוללים גם יסודות ביקורתיים. הם תוקפים את כל יסודות החברה הקיימת. מתוך כך נמצא ומספקים חומר חשוב ביותר להשכלת הפועלים. הנחותיהם החיוביות בעניין החברה העתידה-לבוא, דרך משל, ביטול הניגוד בין העיר לכפר, המשפחה, הרווח הפרטי, העבודה-השכירה, בשורת ההארמוניה החברתית, הפיכת המדינה למנהלת-הייצור בלבד – כל הנחותיהם אלה אינן מבטאות אלא התבטלות ניגוד-המעמדות, ניגוד המתחיל אך זה להתפתח, ואין הם מכירים אותו אלא בסתמיותו הראשונה, חסרת הצורה. הנחות אלו עצמן עדיין נודעת להן אפוא משמעות אוטופיסטית גמורה.
חשיבותו של הסוציאליזם והקומוניזם האוטופיסטי-ביקורתי עומדת ביחס הפוך להתפתחות ההיסטורית. ככל שמתפתחת מלחמת-המעמדות עליה ולובשת צורה, כן מקפחת התעלות דמיונית זו, מלחמה דמיונית זו בה, כל ערך מעשי, כל צידוק עיוני. לפיכך, אפילו היו מייסדי השיטות הללו מהפכנים מבחינות הרבה, תלמידיהם מהווים תמיד כיתות ריאקציוניות. הם מחזיקים בהשקפות הנושנות של רבותיהם, למרות ההתקדמות ההיסטורית של הפרוליטריון. לפיכך מבקשים הם בעקיבות לחזור ולהקהות את מלחמת-המעמדות וליישב את הניגודים. עדיין נושאים הם נפשם להגשמה הנסיונית של האוטופיות החברתיות שלהם, ליצירת פלאנסטרות בודדות, לייסוד מושבות-הבית, להקמת איקאריה זוטה – מהדורה בזעיר-אנפין של ירושלים החדשה – ולבניית כל המגדלים הפורחים הללו נאלצים הם לפנות אל נדיבות לבותיהם וארנקיהם של הבורגנים. קמעה-קמעה נבללים הם בקהל הסוציאליסטים הריאקציוניים או השמרנים, המתוארים לעיל, ואינם נבדלים עוד מהם אלא בקפדנות שיטתית יותר, באמונת-ההבל הקנאית בקסמי מדעם הסוציאלי.
לפיכך קמים הם במרירות-נפש על כל תנועה פוליטית של הפועלים, שהרי זו לא היתה עשויה להתחולל אלא מתוך כפירה עיוורת באוואנגליון החדש.
האואניסטים באנגליה, הפורייריסטים בצרפת, אלה פועלים נגד הצ'ארטריסטים ואלה נגד הריפורמיסטים.

מקור: קארל מארקס ופרידריך אנגלס "מניפסט של המפלגה הקומוניסטית", נדפס בלשכה של "חברת ההשכלה לפועלים"