זקן הקונגרס ד"ר קארפל ליפא (יאסי): כלפני שבע עשרה שנה קבלתי אגרת מאת סופר עברי, שמו עקיבא חשמל, שבה הודיעני, כי איש אחד ושמו אלעזר רוקח מצפת שבא"י בא לרומניה, כדי לעשות תעמולה ליצירת מושבות יהודית בא"י. סמוך לכך הוטל עלי בחדר צנוע בפרבר שביאסי לעורר את הלבבות לדבר הזה בעל פה ובכתב. בזמן מועט נוסדו 27 ועדים ב-27 מערי הארץ עם ועד מרכזי בגאלאץ, שעליו נמנה מר שמואל פינלס ואנכי. תוצאות תעמולה זו היו שתי המושבות הרומניות הראשונות בא"י: זכרון יעקב וראש פינה. כשהמושבות הללו עברו לידים מוכשרות יותר, פסק הועד שלנו להתקיים, אולם מר פינלס ואנכי לא פסקנו מלפעול בדבר הזה. הייתי בועידה בקטוביץ, שמהמשתתפים בה נמצאים כאן מלבדי גם האדונים יאסינובסקי ומונס. אותה אספה היה בה אמנם משום הנחת היסוד לשאיפות הציוניות, אולם היא יצגה אך חלק מצער של היהדות, הקונגרס הזה לעומתה מיצג את כל היהדות כלה.

איזו קפיצה גדולה מאותו החדר הצנוע, שבפרברה של יאסי, עד לאולם הזה בבזל, איזו התקדמות בלתי צפויה מחשמל ורוקח עד להרצל ונורדאו! האספה הזאת של שלוחי האגודות היהודית ויהודים נלהבים, הריהי הראשונה במינה מאז שמונה עשרה מאות שנות הגלות השלישית, הריהי ביטויה של תנועה בינלאומית, אשר אחדה את כל מעמדות ישראל לשם הגשמת רעיון לאומי, שבמשך הגלות הארוכה הזאת, גלות אדום, היה כלוא בחיק היהדות ונאבק לשוא על התגשמותו. אכוף יום יפה וגדול הוא היום הזה בדברי ימי ישראל ! הענין המוצע לפנינו כיום להתיעצות, אינו פחות מאשר שיבת היהודים לארץ אבותיהם, לארץ הקדושה, שאלהינו האחד והיחיד הבטיח לאברהם אבינו להורישה לנו לזרעו.

מאות בשנים צפינו לשוא לגאולה מהגלות הקשה דרך נסים מן השמים, שלא כדרך הטבע, ועתה, יגעי הצפיה הממושכה, לחוצים מכל צד בידי אויבים, הרינו רוצים לנסות להביא את גאולתנו בדרך הטבע, כדי לשוב אל מולדתנו העתיקה, כאבותינו במצרים ואח"כ בבבל. אף המה הגיעו אל הנחלה במולדת בדרך הטבע של ההתפתחות ההיסטורית. אחרי יציאת מצרים כבשו להם אבותינו את ארץ האבות בדרך הטבע של מלחמות בהנהגת משה, יהושע, השופטים והמלכים. גולי בבל שבו על יסוד משא ומתן דיפלומטי עם כורש מלך פרס וחוזה בינלאומי, שנשמר מלה במלה בכתבי קדשנו. אמנם, הנביא זכריה ניבא להם גאולה שלא כדרך הטבע, בנחמו אותם במלים אלה: "הנה מלכך (המשיח) יבא לך... עני ורוכב על חמור", אך אבותינו לא חכו לקיום הנבואה הזאת והשתמשו בהזדמנות הראשונה שניתנה להם ושבו לגבולם, הנביא ישעיהו לא נמנע מלתת למלך פרס, עובד האלילים, את תואר המשיח. אף אנו, כאבותינו לפני 2509 שנים, אין אנו רוצים לחכות עוד לרוכב על החמור,למשיח, אלא רוצים לשוב לא"י על יסוד חוזה בינלאומי. החרדים שבנו, המחכים עדין למלך הרוכב על החמור, ימשיכו נא בגלות גם להבא ויחכו לבואו: ברם, אם המה מרשים לקבצנים, לבטלנים וישישים להתישב בארץ הקדושה ותומכים בהם בפרוטות עוני, הרי לא יאסר גם לנו להעביר שמה אנשים צעירים, תאבי עבודה מלאי כח חיים, שיהפכו בעבודתם ושקידתם את השממה לעדן. ואם סוף סוף יבוא המלך העני, אזי יערכו לו פועלינו קבלת פנים הוגנת יותר מאשר אותם השנוררים. אכן אין אנו מתעלמים כלל מהעובדה, שמצבנו קשה הרבה ממצבם של גולי בבל. בזמן גלות בבל היו בבל וא"י נפות בממלכת פרס. על זרבבל, עזרא ונחמיה היה, איפוא, רק לקבל רשות מאת ממשלת פרס, שהיהודים יעברו מנפה אחת במדינתה לאחרת. תפקיד זה קשה יותר לעולינו. הללו באים כנתינים זרים ומבקשים כניסה לנפה בארץ טורקיה. ברם, בחסדו הידוע של השולטן המושל, המכיר בנאמנות נתיניו היהודיים, המכיר בברכה, שהיהודים מביאים אתם לכל אשר הם נאחזים שם, לא ימנע הוד מלכותו השולטן ממספר ניכר של כחות חרוצים ותרבותיים כאלה להסתפח בממלכתו. אל המתבוללים שבנו, הממאנים לכת אתנו, אותם שבהתכחשותם הנפסדת לעצמם הם מוחלים על תואר הכבוד "לאום" והרואים בתנועה הציונית סכנה לעמדתם האזרחית והרואים את אשרם אך ורק בהיטמעם בלאומים אחרים, אליהם הננו קוראים את קריאתו של שר הצבא היהודי, שהיה קורא אל חייליו בצאתו למלחמה: "מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו!" לאום כישראל, שזה שלשת אלפים שנה אין בקרבו בורים גמורים, אף בלי חובת לימוד כפויה, לאום שכל כחות התופת לא יכלו במשך אלפי שנים לגזול מאתו את הכרתו הלאומית, מכיל עוד די כח חיים בקרבו, כדי קיום לאומי עצמאי ואינו יכול להיואש מעצמו. עמנו הוא בעל היסטוריה רבת עלילות והשפעה. מלחמת החרות הראשונה, שדברי ימי העולם יודעים לציינה, הריהי יציאת אבותינו ממצרים, שבה אך מתחילים דברי ימי העמים. אולם דברי ימי היהודים, הריהם דברי ימי הרעיון כובש העולם. התחיקה האנושית הסדירה הראשונה, הריהי היהודית. ספרותנו העתיקה קרואה בשם התנ"ך, המתורגם לכל הלשונות התרבותיות והתרבותיות למחצה, והוא משמש מאות מיליונות משפחות כספר בית מרומם את הנפש: במזמורינו (ה"תהילים") משתמשים כהני כל הדתות. אין הלאום העברי חסר לשלמות אלא את ארץ אבותיו, ועל כך הרינו רוצים בעצם לדון. פחד הישוב היהודי בא"י על המתבוללים אינו מחוור לנו. במה יזיקו אותם העולים לאחינו הנשארים? עד כה קיימות כבר שלשים ושתים מושבות יהודיות באה"ק, ואין אנו מרגישים את עצמנו מקופחים כל עיקר. אך התערוכה הארץ ישראלית בברלין, קלן וברסלוי לא גרמה לאיזה נזק שהוא, אף אותם היהודים הרבים, אנשי המעשה והיזמה, שעלו לירושלים ולערים אחרות באה"ק אינם מזיקים לנו.

והנה הקונגרס, אכן, הקונגרס! הקונגרס הזה הריהו - מלבד הענין העומד על הפרק - אספת עם פומבית, הבאה למחות נגד 1800 שנות הרדיפות, הלחץ והעינויים, ככל מיעוט אחר שפגעו בזכותו והגבילוה. כשזכויות האדם שלנו מצטמצמות מכל עבר - האם נוותר אף על זעקתנו, זו זכותנו היחידה שנותרה לנו ? אנו היהודים לא נואשנו מהאנושות למרות העוול שלא יתואר והבלתי פוסק שסבלנו. הרינו מתכוונים לפנות אל המצפון הכללי של אירופה בתקוה שהאנטישמיות והאהבה הנוצרית המסולפת והמוטעית לא כיבוהו. אנו יש לנו להתאונן על ממשלות, עמים ואנשי כהונה. משך זמן מסוים האמנו, כי נמצא את אשרנו בתרבות הארית, שהתחבבה עלינו כל כך, אך היא בגדה בנו. ירמיהו כבר קונן: "קראתי למאהבי, המה רמוני". בצאת אבותינו ממצרים נספחו אליהם מתבוללים רבים, אך לא מלאם לבם להלחם בגורל הבלתי רצוי, ובתלאה הראשונה אשר מצאתם קראו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה!" אך אנחנו קראנו: "נתנה ראש ונשובה ירושלימה!" עלינו להסתלק מפני יתרונו של הכח האלים ולשוב אל מולדתנו העתיקה. ואם תעודתנו בגויים אמנם עוד טרם נשלמה כלה, הרי נפרע להם את המגיע משם, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". (תשואות חמות). הצעת הד"ר ליפא לשגר אגרת-ברכה ונאמנות לשולטן נתקבלה בתשואות ללא וכוחים. זקן הקונגרס: הנני מוסר לאדון ד"ר תיאודור הרצל את רשות הדבור לשם

נאום ברכה מאת הרצל
ד"ר תיאודור הרצל (וינה): חברי הקונגרס הנכבדים! כאחד ממכנסי הקונגרס הזה נפל בחלקי הכבוד לברכם, אעשה את זה במילים מעטות, כי כל אחד מאתנו יועיל לטובת הענין בנהגו חסכון ברגעיו היקרים של הקונגרס. במשך שלשה ימים עלינו לעשות הרבה דברים חשובים. אנו רוצים להניח את אבן הפינה לבית, אשר ישכון בתוכו לעתיד לבוא הלאום היהודי. הענין הוא כה נשגב, שהננו רוצים לדבר עליו רק במלים הפשוטות ביותר. כפי שיש לראות, תינתן פה במשך שלשת הימים סקירה על מצבה של שאלת היהודים בהוה. החומר העצום הולך ונערך בידי מרצינו. נשמע דינים וחשבונות על מצב היהודים לארצותיהם. כלכם יודעים, אולי רק באופן סתמי, שהמצב, פרט מבמקומות מעטים יוצאים מהכלל, אינו משמח, שאילולא כך, מסתמא לא היינו מתועדים כאן.בשיתוף גורלנו חלה הפסקה ארוכה, אם כי אחד היה סבלם של כל פזורי העם היהודי. רק בזמננו וע"י פלאי התחבורה החדשים ניתנה האפשרות לאחד ולקשר את הנפרדים. ובעצם הזמן הזה , שכשלעצמו הריהו כה נעלה, הננו רואים ומרגישים את עצמנו מוקפי השנאה הישנה בכל מקום. אנטישמיות - זהו השם החדיש, הידוע לכם למדי, של התנועה הזאת. הרושם הראשון שנתרשמו ממנה יהודי הדור הזה היתה האפתעה, שעברה אח"כ לכאב וחרון. שמא אין מתנגדינו יודעים כלל מה העמיקו פצעו דוקא את לבות אלה בתוכנו, אשר יתכן שדוקא לא בהם רצו לפגוע בראש וראשונה. היהדות החדישה, הנאורה, שיצאה כבר מכלל גיטואית, הגמולה מסחרנות, יהדות זו נדקרה בלב לבה. כיום הננו יכולים להגיד בבטחה, בלי שיחשדונו בכונה לעורר עלינו את רחמי מתנגדינו - אנו גמרנו את החשבון עם עצמנו.

העולם לא הכיר אותנו כראוי מאז ומתמיד. רגש האחדות, שהוכיחונו עליו כה תכופות וזעומות, היה כלא היה בעמוד עלינו האנטישמיות. זו שוב חזקה ואמצה אותנו. אנו, יש לומר, שבנו הביתה, הציונות היא התשובה אל היהדות לפני השיבה אל ארץ היהודים. אנו, הבנים השבים, מוצאים בבית אבא כמה וכמה דברים הטעונים תיקון. ביחוד יש לנו אחים הנמצאים בשפל המדרגה של העוני; אבל מקבלים אותנו בבית הישן בסבר פנים יפות, באשר גלוי וידוע, כי רחוקה מאתנו כל כוונת זדון של חילול הקדש, זה יתגלה בהתפתחות התכנית הציונית. הציונות הביאה כבר לעולם חידוש, שקודם לכן נחשב למן הנמנעות: הקשר האמיץ בין החוגים החדישים ביותר שביהדות ובין השמרניים. קם והיה כדבר בזה בלי שנעשו ויתורים בלתי הגונים מצד זה או מצד אחר ובלי קרבנות הרוח - הרי מכאן ראיה נוספת, אם היה עוד צורך בראיה, שהיהודים הנם עם. ליכוד כזה יתכן רק על בסיס לאומי. יהיו גם דיונים על הארגון, שהכל מכירים בנחיצותו. הארגון הוא המעיד על יסוד הבינה שבתנועה. אך כאן נמצא עוד פרט אחד הדורש ברור גמור והדגשה יתרה - אין אנו הציונים מבקשים למען פתרון שאלת היהודים מעין אגודה בינלאומית, אלא וכוח בינלאומי. ההבדל הנו בעל חשיבות יתרה לגבינו, שאין צורך להסבירו עתה לפניכם. הוא הוא שהכשיר את קריאת הקונגרס הזה. לא יתכן שננקוט בדרכי מחתרת והשתדלויות סתרים בעקיפין, כי אם רק במשא ומתן חפשי תחת הבקורת המתמדת והנבונה של דעת הקהל. אחת התוצאות הקרובות של תנועתנו, הנראות כבר עתה בקויהן הכוללים, תהא זו, שנהפך את שאלת היהודים לשאלת ציון. תנועת עם גדולה כזו, דין הוא שתהא מקיפה, לכן יעסוק הקונגרס גם באמצעים הרוחניים הדרושים לתחית ההכרה הלאומית היהודית וטיפוחה. גם בנידון זה עלינו להלחם באי-ההבנה. אין בדעתנו לסור אפילו במלוא כף הרגל מהתרבות שנרכשה, כי אם בדעתנו להוסיף העמק את התרבות, שכן זוהי משמעותה של כל דעת.

אגב, ידוע לכל, כי חיי הרוח של היהודים לא דרשו מעולם תיקון כמו מצבם בעבודה גופנית. זאת הכירו אנשי המעשה שקדמו לציונות שבימינו, בהחלם לכונן מעמד אכרים יהודי. על נסיונות ההתישבות הללו בא"י ובארגנטינה אין אנחנו כולנו יכולים לדבר, אלא מתוך רגש תודה נאמנה. ברם, כל זה לא היה אלא המלה הראשונה של התנועה הציונית ולא האחרונה. על זו להיות גדולה יותר, אם היא תהיה בכלל. עם יכול להיושע רק בידי עצמו, אם אינו יכול - אין לו תקנה. אנו הציונים רוצים לעורר את העם לעזרה עצמית. יחד עם זה בל תתעוררנה תקוות בוסר לא בריאות. גם מטעם זה נודעת חשיבות רבה לפומביות של הדיונים, כפי שהקונגרס שואף לה. כל מי שיעין בדבר מתוך ישוב הדעת, מן הדין שיבוא לידי ההכרה, שהציונות לא תוכל להשיג מטרתה אלא ע"י דיון גלוי לחלוטין עם הגורמים המדיניים הנוגעים בדבר. המעצורים בדרך ההתישבות לא נוצרו, כידוע, ע"י הציונות בצורתה כיום. יש לשאול, איפוא, מה בצע בבדותות למספריהן? את אמון הממשלה, שאתה רוצים לשאת ולתת על ישוב-המונים יהודי בקנה-מידה גדול ניתן לרכוש בלשון גלויה ובאורח הוגן. אותן טובות ההנאה, שעם יכול להציע כתשלום גמול, חשובות הן כל כך, עד שהדיון הזה לובש צורה רצינית למדי מראשיתו. למותר להאריך כיום את הדיבור על הצורה המשפטית, שעל פיה יש להגיע לבסוף אל ההסכם. אך באחת יש להחזיק בכל עוז - הבסיס יכול להיות רק משפט ולא סבלנות. בטולרנציה ויהדות חסות שבענו כבר נסיונות למדי.

תנועתנו תשכיל, איפוא, רק בשאפה לערובות בתוקף משפט-הכלל. ההתישבות עד כה השיגה זה שלפי מהותה יכלה להשיג. היא הוכיחה את כושר היהודים לעבודת אדמה, דבר שהוכחש רבות. היא הוכיחה הוכחה זו, כפי שיאָמר בלשון המשפט: לזכר עולם. ברם היא אינה הפתרון לשאלת היהודים ואף אינה יכולה להיות כזאת בצורתה שעד כה. ונודה בגלוי: היא גם לא מצאה הד רב. מדוע ? יען כי היהודים יודעי חשבון הם, ויש גם אומרים, שהם יודעים את זה יותר מדי. אם נניח, איפוא, שנמצאים תשעת מיליונות יהודים וההתישבות תצליח להושיב בא"י עשרת אלפים נפש לשנה, הרי שבפתרון שאלת היהודים ידרוש תשע מאות שנה - זה נראה כבלתי מעשי. והנה ידעתם, כי המספר עשרת אלפים מתישבים מדי שנה אינו אלא דמיוני, כלומר, בתנאים הנוכחיים. לנוכח מספר כזה היתה ממשלת טורקיה מחדשת מיד את גזרות העליה הישנות, וזה היה דוקא נראה בעינינו כנכון, כי כל הסובר, שהיהודים יכולים כאילו להתגנב לארץ האבות, אינו אלא משלה את נפשו, או שהוא משלה את האחרים. בשום מקום בעולם אין הופעת היהודים עושה רושם כל-כך חזק, כאשר במולדת העם ההיסטורית, כי על כן המולדת ההיסטורית היא, ואף אמנם לא לתועלת יהיה לנו להקדים ולבוא שמה טרם מועד. עליה יהודית - משמעה תוספת של שפע כחות בלתי צפוי לגבי הארץ הדלה כיום ואפילו לגבי הממלכה העותומנית. הוד מלכותו השולטן כבר מצא, אגב, את לב נתיניו היהודים נאמן לפניו, כשם שהוא אף הוא מושל נוטה חסד להם. הרי לפנינו תנאים, שאם ייעשה הכל בהצלחה ובתבונה, יתכן להביא את כל הענין אל המטרה. העזרה הכספית, שבידי היהודים להושיטה לטורקיה, אינה בלתי חשובה ועלולה לסלק כמה תקלות פנימיות, שארץ זו סובלת מהן כיום. ואם יחד עם שאלת היהודים תמצא את פתרונה גם חלק משאלת המזרח, הרי זה ודאי מענינם של כל עמי התרבות. עם התישבות היהודים תבוא גם הרוחה לנוצרים במזרח. אולם הציונות תוכל לקוות לאהדת האומות לא רק מבחינה זו בלבד. הריכם יודעים, כי הויכוח היהודי היה בכמה ארצות לצרה לממשלה. ההכרעה בעד היהודים מקוממת את ההמונים הנרגשים, וההכרעה נגד היהודים מצמיחה תוצאות כלכליות חמורות, מפאת ההשפעה היהודית המיוחדת על סחר העולם. דוגמאות לכך ברוסיה. וכשהממשלה נוקטת לבסוף עמדה ניטרלית, רואים היהודים את עצמם כמשוללי חסות במשטר הקיים ונמלטים לזרועות המהפכה. הציונות, העזרה העצמית של היהודים, פותחת, איפוא, את המוצא מן הקשיים המיוחדים הללו. הציונות הריהי, פשוט, עושה השלום. גורלה אכן גורל רודפי השלום, כרגיל, חכוכים לה מסביב. אפס אם בין הנימוקים הישרים, פחות או יותר, נגד תנועתנו ישמע גם זה, שיאשימונו בחוסר רגש פטריוטי, הרי טענת חשד זו תהא מופרכת מאליה - איזהו השרות הנעלה שאדם יכול לשרת את ארצו העולה על עזרתו לכונן בתוכה את השלום בין אזרחיה? הרי על יציאת יהודים גמורה אין לדבר בשום מקום. אותם הרוצים ויכולים להתבולל, ישארו במקומותיהם ויטמעו. כשתחל יציאת יהודים סדירה, לאחר שיושג ההסכם מצד הגורמים המדיניים הנוגעים בדבר, הרי תימשך היציאה בכל ארץ רק באותה מידה, שזו תוותר על יהודים. כיצד ייעצר זרם היציאה? - פשוט. כשתתמעט האנטישמיות עד שיתכלה כליל. כך אנו מבינים וככה הננו מחכים לפתרון שאלת היהודים. כל זה אמרנו אני וידידי. לא נחסוך עמל מצדנו לומר ולחזור ולומר, עד שיבינונו. בהזדמנות חגיגית זו, כשהיהודים נועדו יחדו מארצות רבות לקול קריאת העם העתיקה, הרינו חוזרים היום על ה"אני מאמין" שלנו. וכי לא מן הראוי שתרחף עלינו הרגשת גודל המאורע בשימנו אל לב, כי ברגע זה נשואים תקוותיהם ומאוייהם של כמה וכמה מאות אלפים מבני עמנו אל אספתנו זו? עוד שעה, והידיעה על דבר דיונינו והחלטותינו תחוש אל מדינות רחוקות ואף אל מעבר הים הגדול. תצא נא, איפוא, מהקונגרס הזה הסברה והרגעה, ידעו ויכירו הכל, כי הציונות, שנחשבה כחזון בלהות, אינה בעצם אלא תנועה מוסרית, חוקית, אנושית, השואפת אל המטרה הנושנה, שהיא משאת נפשו של עמנו. אפשר ומותר היה לעבור ללא שימת לב על כל מה שכתבו או אמרו יחידים מבינינו, אך לא כן לגבי פעולות הקונגרס. ולכן יהי רצון, שהקונגרס הזה, שהנו מעתה השליט על ויכוחיו, יתגלה כשליט נבון. ולבסוף - ידאג נא הקונגרס עצמו לקיומו, למען לא נפרד איש לעברו בלי להשאיר עקבות וללא פעולה. בקונגרס הזה הרינו יוצרים למען העם היהודי אורגן, שהיה חסר אותו עד כה ושהוא נחוץ לו נחיצות חיונית. עניננו גדול מדי מהיות ענין של רדיפת כבוד ואוות נפש של יחידים. עלינו להתעלות מעל התחום האישי, למען יצליח. הקונגרס שלנו יחיה לעולם, לא רק עד הגאולה מהמצוקה הנושנה, כי עוד ביתר שאת אחר כך. כיום הננו פה, על אדמת העיר החפשית המארחת - לשנה הבאה היכן? אכן בכל אשר נהיה וכל עוד תימשך עבודתנו עד גמירא, יהא נא הקונגרס שלנו רצין ונעלה, לטובת האומללים, לא בניגוד לשום איש, ולכל היהודים לכבוד ונאה לעבר, שתפארתו אמנם רחוקה כבר, איך אינה בת חלוף! (תשואות סוערות).