גאולת ישראל
גאולה וגאולה
גאולת ישראל אשר אנחנו חוכים לה, אל יחשוב החושב כי פתאום ירד השם יתברך שמו משמים לארץ לאמר לעמו צאו, או ישלח משיחו כרגע מן השמים לתקוע בשופר גדול על נידחי ישראל ויקבצם ירושלימה, ויעשה לה חומת אש, ומקדש אֵל ממרומים ירד, כאשר הבטיח על ידי עבדיו הנביאים. לא כן, קורא משכיל, ודאי כל יעודי הנביאים יתקימו באחרית הימים, ולא יפול חס ושלום דבר ארצה, אך לא במנוסה נלך, ולא בחפזון, כי אם מעט תבוא גאולת ישראל, לאט לאט תצמח קרן ישועה.
ידידי הקורא! הסר מעטה ההרגל מעליך, אשר המון עם יחשבון, כי כרגע יריע משיח צדקנו, ויתקע בשופר גדול להרעיש כל יושבי תבל. לא כן, כי ראשית הגאולה [היא] על ידי התעוררות רוח נדיבים, ועל ידי רצון המלכויות לקבץ מעט מני פזורי ישראל לאדמת קודש.
- - -
מתוך מאמרו: עת לבנות – "המגיד" שנה י"ד גל' 8 (כ"ב אדר א' תר"ל)

ארץ נושבת
קול קורא
שמעו שלומֵי אמוני בני ישראל! אשר אהבת נחלת אבותינו נטועה בקרב לבכם. אם רבות עשיתם, ופרי צדקתכם מלאה כל הארץ לכל מקום אשר פזורי אחינו בני ישראל נתונים במצור ובמצוק – שמתם עין חמלה להושיעם.
אם קרני אורכם יופיעו על כל אברי וגידי ועורקי הגוף הישראלי, עתה שלחו נא רפואה אל הלב. וכי תשאלו מה הוא הלב של ישראל? לכו נא ציונה! עלו נא ירושלימה! שאלו שלום ירושלים, שחרו אדמת קודש, הקימו שממותיה, בנו הריסותיה, בקשו בניין חורבותיה!
ארץ אשר עיני ה' בה – עד אנה כמהפכת זרים תהיה? עד מתי עפרה לא יחוננו עַם בני ישראל? ארץ אשר היא חמדת כל העולם תִשָׁאֶה שממה? כל יושבי תבל יעידון על עוצם קדושתה, גם הנוצרים גם המחמדנים תהלת ארצנו בפיהם, ואנחנו עם ישורון אשר היא חלקנו נעמוד מרחוק?
ועתה אליכם אישים אקרא, קומו נא, התעוררו נא לעשות מערכה לישוב ארץ ישראל!
מתוך "שלום ירושלים", עמ' 24.

ארץ נושבת
אחרי אשר בררנו מהות צמיחת קרן ישועה, נשובה ונחקורה, במה נזכה לנשק אדמת קודש, ולשמור מטרת דרך הקודש, והוא – לסַבֵּב הרְבּוֹת כצאן אדם עלי ארץ הקודש ולעשותה ארץ נושבת, כי היא הקדמה אל ראשית הגאולה.
החכם הכוזרי יאמר: "ואין דיבורינו המחזיר שכינתו לציון" וכו' "וזולת זה אלא כצפצוף הזרזיר, שאין אנו חושבים על מה שנאמר בזה". וכן הוא עד היום הזה. אנו אומרים בפינו ובלשוננו, ולִבּנו אין עמנו לעורר כֹסף נפש בפעולת ארץ נושבת, להרבות שמה עם בני ישראל ולחזק ישוב ארץ ישראל.
ועתה למה אנו מחשים, עד מתי לא נעשה גם אנחנו לביתנו. עד אנה נאהב זרים, נחבק אדמת נכר, ונחשוב כי בכֹסף הלב לבד נעוף ההרה הר הקודש? לא כן אחָי! כי אם בפיך ובלבבך לעשות, הכל לפי רוב המעשה, כי המחשבה בלי מעשה כנשמה בלי גוף.
אם נתחזק בפועל כפינו, אם נגביה עוף אל אדמת קודש לנטוע ולבנות וליסד ולהצמיח, עינינו תחזינה כי צִמחה יברך ויריק לנו ברכה עד בלי די, וישתבח בשבח ארץ הקדושה. ועל ידי זה מעט תסובַב גאולת ישראל.
וכי תאמר: למה מימות החרבן עד עתה ידינו אסורות, ועתה אתה אומר: התר ידך לפעולת בני אדם. על זה אשיב אמרַי לך: כי מעת החרבן עד היום הזה לא היה לנו ?רי ארץ בישראל כמו בדור הזה, ולא היינו נשואי ראש כלל, כי כולנו כלימה כסתה פנינו, לעג וקלס היינו, אך בדור נבון הלזה, אשר ברוב עולם חופשה ניתַן לנו, ויש בישראל שרים רבים ונכבדים, על כן בואו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ארצנו וניסד חברת ארץ נושבת, אשר בה יתחברו רעים אהובים. זה יאמר: לד' אני, ויקנה ארץ, וזה יתן ידו לד' אלהינו להרים תרומת צדקה איש כפי נדבת לבו ורוחו הטהורה ולפי הברכה אשר ברכו ד' ברב עושר, ויטעו כרמיה, ויעשו פרי לצדקה, ויחזיקו יד אחינו לעלות שמה ולֵישב שמה איש תחת גפנו ותחת תאנתו וזיתו, ולא לידי מתנת בשר ודם תהיינה עינינו נשואות, רק מתוקה שנת העובד אדמת קודש תהיה.
מתוך דרישת ציון מאמר ב': מעלת ארץ נושבת.

יש עוד רבים אשר יקפצו ידם מִתֵת לעניי ארץ ישראל, באמרם: למה נתמוך ידי אנשים הבוחרים בבטלה, נרפים הם נרפים ואינם עוסקים במלאכה ועבודה, ומטילים צרכיהם על בני חוץ לארץ. הגם כי זה טענת היצר [הרע], כי האנשים שם תופשי תורה, ולא הורגלו לעבודה מנוער, ורובם באו מארץ רחוקה, והשליכו נפשם מנגד לזכות לדור בארץ הקודש, ובארץ זר למו מה ידעון לחפש עסק או מלאכת עבודה, במקום אשר מעולם לא דרך כף רגלם בה, ואך אל נדיבי אחינו בני ישראל עיניהם נשואות, ודי להם בלחם צר ומים לחץ להסתפח בנחלת ד'.
ואמנם כדי לחדול טענה זו מכל וכל, זאת העצה היעוּצה: מן חברת ישוב ארץ ישראל תצמיח להקים שמה נחלת שדה וכרם, ומזה תופיע קרן ישועה להדָּרים בארץ ישראל אשר המה בחסר כל וברעבון עצום, ואין הקומץ המתקבץ מכל הארצות משביע את המחכים לטרף, והמה עטופים ברעב, וכמה צדיקי עולם יתעלפו בחוצות ירושלים, תחת אשר מעולם שם מקור שפע הברכה.
לא כן אם עבודת ארצנו כוננה ידינו, אז בלי ספק יצוה ד' את הברכה, ולא יצרכו עוד להמתין על בוא תבואות הארץ ממצרים ומסביבות ארץ ישראל, רק שם נזרע ונמצא מאה שערים. וכאשר נשבע מיבולה אז יספיק למו קבוץ הכסף מחוץ לארץ, אשר בשמחה יקומו לעזרת ד' לגבורים בתורה כי באגורת כסף אחת ישביע נפש שוקקה בהיות פיסת בר בארץ הקודש, ולא ייַחלו עוד למלאות שבר בתיהם ממצרים, רק בקרב הארץ ישית לנו ברכה.
ועוד תועלת רבה כי נזכה לקיים מצוות התלויות בארץ, כי כל אשר יסייע לעבודת קרקע, יהיה כאילו הוא קיים מצוות התלויות בארץ, אשר העובדים שמה תחת משגיח יקימום.
מלבד כל אלה יהיה זה – סיבה לראשית גאולה לארץ הקדושה. אשר לאט לאט תצמיח קרן ישועה. וכאשר נשית גאולה לארץ בארציות כן יצמח קרן ישועה משמים ממעל.
ואם יטען עוד שום מתעקש לאמור כי נבטל בזה לימוד התורה מן העוסקים שמה לילה ויום, ונמשיכֵם מרוחניותם אל האֲדָמִיוּת – לא מחוכמה שאלת על זאת, אדרבא מזה תגדל עטרת התורה, כי אם אין קמח אין תורה, ואם יהיה קמח בארצם ילמדו ברחבה, כי כבר קבלנו דעה נאמנה, כי נמצאים שמה רבים אשר אור התורה לא זרח למו, ורוצים בכל לב לקבל עבודת אדמה, ואדרבא המה יחזיקו את לומדי התורה תשושי כח אשר תורתם אומנתם, אשר לא יעז איש חלילה לאמור לכאלה: עבדו את האדמה, רק עבדו את ד' אלהיכם.
גם תהיה זאת לתהלה ולתפארת בעיני העמים, באמרם: גם בני-ישראל אנשים אשר רוח בהם לדרוש ולחדש נחלת אבותיהם – ארץ המקודשת השוממה והבזויה.
למה אנשי איטליה ושאר מדינות ימסרו נפשם עבור ארץ אבותיהם, ואנחנו נעמוד מרחוק, כגבר אין איל ולב אין? וכי נופלים אנחנו מכל העמים, אשר דמם ורכושם כאפס נחשב למו נגד אהבת ארצם ועמם? שימו נא לב מה עשו אנשי איטליה, עם פולין, מדינת אונגריה אשר השליכו נפשם מנגד, כספם וזהבם, עבור שֵם נחלת ארצם, ואנחנו בני ישראל אשר הארץ המפוארה משוש כל הארץ היא לנו למורשה, ארץ אשר מכל יושבי תבל קדוש יאמר לה והיא תהלתנו, ונשים יד לפה, ונהיה כאיש אשר אין רוח בו, הלא נבזינו בעיני נפשנו! אם כל העמים עשו רק לכבודם, ואנחנו לא לבַד כבוד אבותינו, אך כבוד ד' אשר בחר בציון, אותו נדרוש.
מתוך הפתיחה ל"דרישת ציון" וחתימת המאמרים למהדורה ב'.

מקור: "רבי יהודה אלקלעי, רבי צבי הירש קלישר – מבחר כתביהם" סידר ג. קרסל, בהוצאת המחלקה לענייני הנוער של הנהלת ההסתדרות הציונית ובהשתתפות קרן היסוד והקרן הקימת לישראל, ע"י יוסף שרברק הוצאת ספרים.