משא-ערָב
אלה הדברים אשר דבר בנימין באזני היהודים קוראי-עברית:
ובימים ההם תקצר נפש העם במאמרים ארוכים ובלהג אין-קץ;
וירננו בסתר אהליהם על הסופרים ויאמרו עד מתי תאכילונו את התמרורים האלה? קצה נפשנו בם;
אז החל בנימין לדבר אליהם בלשון אבותם וברוחם;
במשפטים קצרים דבר אליהם דבר דבור על אפניו לאמור;

א
והיה כי תבוא לרשת את ארץ מולדתך לא תבוא אליה כצר וכאויב ופקדת לשלום את יושב הארץ;
לא באיבה ולא בעברה ולא במשטמה תבנה את משכן דורותיך כי אם באהבה ובחסד בצדק ובאמונה;
שנאה תעורר מדנים ואהבה תשכך חימה;
אף היא תקרב אחים ובין רחוקים תשלים;
ואהבת את יושב הארץ כי אחיך הוא עצמך ובשרך לא תעלים עין ממנו;
מבשרך לא תתעלם;
עזוב תעזוב עמו ורוממת את קרנו בכבוד;
והיה לצבי ולתפארת לארץ מולדתך ולמעין-ברכה לבניך אחריך;
והיה כי תקרינה הקורות ונוסף גם הוא עליך ועמד במערכה;
אם עזוב תעזוב אותו ודבקו בו עמים אחרים והיה לך לפוקה ולמכשול ולמזכיר עוון;
כי הוריש לא תורישו מלפניך כאשר לא הורישו אבותיך את יושבי-הארץ מלפנים;
ואבותיך הלא היו טובים ממך אלף מונים ולהם שם בגבורים;
קשת גבורים בידם ופני אלהים הולכים בקרב;
וצעיר אז ורענן העם ועוד לא חלק לבם;
ומה תקותך אתה אם לא האהבה ועשות החסד?
ומה כל פעמי רגליך אם לא תום ומישרים?
צדקה תרומם גוי ומשפט יבנה ביתו;
זכור זאת אפוא עמי ואל תשט מדרך בחרת;

ב
ראה קראתי היום בשם העם הערבי יושב הארץ;
גדול הוא העם הזה ונפוץ על פני התבל;
ויהי כי זרחה לו השמש וחיתה נפשך בצִלה;
ויהי כי זרחה לו השמש ויחשק אור ומדע;
והִפרה שדות חכמה למכביר ויצא שמעו בכל הגויים;
ואדני הקים להם את מחמד נביאם נביא מקרב עמם;
ואכן נביא היה האיש וגדול בדורותיו;
אדני הוא האלהים ומחמד היה נביאו;
ולמד דעת את העם לעזוב אמונת הבל ולעשות צדקה ומשפט;
ולדבקה באדני אלהי ישראל באלהי אברהם והנביאים;
וברבות הימים ובערוב לַעֲרָב השמש עוד לא באה שמשו;
ועוד לא מת העם הרם ועוד לא נס ליחו וגחלתו לא כבתה;
ובסורך עתה אל ארץ אבותיך ופגשתו וקראת לו לשלום;
אך חמשים רבוא נפש שוכנים בקרב ארצך וקרובים לך קרבת-דם ובשר;
וקרובים לך במראה פניהם בארשת שפתים וכל הגיון רוח;
ואל יצוק בלבך דבר בליעל לנשל אותם מן אדמת אבותיך כי לא מרב חכמה חשבת כזאת.
לעולם לא יהיה כדבר הזה אשר אין לו שחר וחדל לעולם;
והיית אך כמתעתע ומקרב בני-שם מקרב משפחתך תקים לך צוררים;
והיית למשל ולשנינה בקרב הארץ לחרפת עמים ולשמצה בקמיך;
והיית מוקף אויבים מבית ומחוץ;
אף אמנם לא להועיל ולא לברכה היה לך הדבר הזה;
והיתה הארץ שממה מבניה-יודעיה ורבתה העזובה מאשר עתה;
ומה כל החרדה אשר חרדת ועל מה זה יפחד לבך?
ועל ערבים בתוכה מה זה תלית כנורותיך?
הן קטן מספרו בארץ מולדתך ולך יהיו עשר הידות;
(עשר פעמים חמשים רבוא ישובו לנחלת אבותיהם);
ואם תפקידהו בשלום ותטהו אהבה והיה כאחד משבטיך;
כי גדולים דרכי האהבה ועמוקה מני תהום;
ואיש לא בא עוד בחקרה ואיש לא צלל בתהומותיה;
וסגרה ואין פותח ופתחה ואין סוגר;

ג
גם אלה דברי בנימין עבד בנימין;
כי תבנה בית-חרושת וחי הערבי עמך;
לא תרע עינך בשכרו כי כמוך כמוהו;
אין הבדל ופדות בין עברי לערבי;
להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה;
ולא לקחת מאחרים באתם כי אם להוסיף להם;
והעניק תעניקו להם מן העושר אשר ברוחכם;
את בתי ספרך תפתח לו לרוחה ויבוא בו בבניו ובבנותיו;
וילמדו בהם שפתך ושפתו;
וכתבי-עתים תוציא להם בשפתך ובשפתו;
ואם לרופאך ידרוש ורפא ירפא;
גם במדעך על משכבך אל תצר עינך בו;
ויקרא בשם אַללאה ובשם מחמד נביאו;
ויחזיק במעוזי הלאום ובחבלי העבר אין אונס;
חקה אחת ומשפט אחד לעברי ולערבי;
וגם את עבודת הכרמים תלמדהו ואת מטע הנטיעות החדשות;
ובחדלו לזרוע את שדהו תבואה ובהסכינו לעשות כמתכנתך ומכר לך מן שדהו;
כי אין די און לו ואין די הון לעבוד בנטיעות כבתבואות וחדל לעולם;
ובשכבר הימים יהיה כאחד מאתך ולא נודע כי בא אל קרבך;
את בניך תתן לו ולקחת לך גם מבניו;
ויבוא דם גבוריו בדמך והלכת הלוך וגדול;
ומצא מין את מינו והיה מין אחד;
אנשים אחים אנחנו משפחות אחדות כל גויי הארץ;
אראנו אם לא עתה אשורנו אם לא קרוב;

לוזשן (בוקובינה), שבט, תרס"ז.

מקור: ר' בנימין "על הגבולין – רשימות ומאמרים", דפוס "אוניון".