אתמול נפל דבר בישראל ורק הדורות הבאים יוכלו להעריך את משמעותו ההיסטורית המלאה. עלינו, על כל אחד מאתנו, שומה בימים אלה רק לבנות באהבה ובאמונה, תוך אחווה יהודית, את מדינת ישראל ולהגן עליה בנפשו ובמאודו כל עוד יהיה צורך בכך. אנו עומדים עדיין במערכה כבדה, מערכה כפולה: מדינית וצבאית. אל נקשט עכשיו את מעשינו, וודאי את דיבורנו, בשמות רבי צלצול; נצניע לכת. הגענו למה שהגענו בעמדנו על שכמם של דורות שקדמו לנו, והשגנו אשר השגנו באשר קיבלנו ושמרנו על מורשת יקרה, מורשת אומה קטנה, רבת סבל ונסיונות, אבל גדולה ונצחית ברוחה, חזונה, אמונתה וסגולות נפשה.
אתמול הוקמה מדינת ישראל וממשלתנו הזמנית כבר פנתה לאומות העולם הגדולות והקטנות במזרח ובמערב והודיעה על קיומה של מדינתנו ועל רצונה לשתף פעולה עם ארגון האומות לטובת השלום, הפריחה והקדמה בעולם. מכמה מדינות כבר הגיעו אלינו ידיעות בלתי רשמיות על הכרה במדינת ישראל. הידיעה הרשמית הראשונה קיבלנו מממשלת ארצות הברית באמריקה. מיד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה פנה נציגה של ממשלתנו הזמנית בוושינגטון לנשיא ארצות הברית בהודעה על הקמת המדינה וייסוד ממשלה זמנית, ומיד נתקבלה מאת ממשלת אמריקה תשובה בזו הלשון:
"הודיעו לממשלה האמריקאית על הכרזת המדינה העברית בארץ ישראל ונדרשה הכרה על ידי ממשלתה הזמנית. ממשלת ארצות הברית מכירה בממשלה הזמנית כבשלטון בפועל (דה-פקטו) של מדינת ישראל החדשה." אנו מקווים, שמדינות אחרות במזרח ובמערב לא תפגרנה אף הן בהכרתן במדינת ישראל ובממשלתה הזמנית. אנו עומדים עכשיו במטרה זו בקשר עם כל המדינות החברות בארגון האומות [המאוחדות] וגם עם ארגון האומות עצמו.
אבל אל נשלה את נפשנו, שגם אחרי הכרה רשמית דרכנו תהיה סוגה בשושנים. דרך קוצים לפנינו. והיא לא קצרה ולא קלה. למחרת הקמת המדינה הופצצה תל אביב על ידי אווירונים מצריים. אחד האווירונים האלה הופל על ידי התותחים שלנו, טייס נלקח בשבי, האווירון צורף לאוויריה היהודית הצעירה, אנו שומעים גם על פלישות של צבאות סדירים ממדינות ערב השכנות מצפון, ממזרח ומדרום. נכונו לנו ימי מסה קשים ומסוכנים. הממשלה הזמנית כבר פנתה למועצת הביטחון של ארגון האומות במחאה על מעשי התקפה גדולים אלה מצד חברות של ארגון האומות ומצד בעלת בריתה של אנגליה – עבר-הירדן. קשה להניח כי מועצת הביטחון תעבור בשתיקה על התקפות זדון אלה, המפירות את השלום, החוק הבין-לאומי ומדיניות האו"ם. אולם עלינו לדעת ולשנן לעצמנו השכם ושנן, שקודם כל עלינו לסמוך על כוחנו אנו.
מוטל על כל אחד מאתנו, ועל כל יחידה מוניציפלית בעיר ובכפר, לאחוז באמצעי זהירות מתאימים, כבניין מקלטים, חפירות הגנה וכדומה. אבל בעיקר עלינו להגביר ולהאדיר את כוח המחץ של צבא ישראל למען הדוף בחוזק ידינו כל התקפה ולמען נשמיד כוחות האויב באשר הם שם.
ואחרון אחרון: עלינו להתכונן לקבל בהמון את אחינו הגולים והנידחים, אלה שבקפריסין, שבמחנות גרמניה ואוסטריה וכן גם כל שאר הגולים מן הארצות אשר ינהרו עכשיו קוממיות אל ארצם המשוחררת. נקבל אותם באחוות אחים ונדאג להשתרשותם באדמת המולדת. מדינת ישראל קוראת לכל אחד מאיתנו למלא חובו באמונה, בהגנה, בבניין, בקליטת עולים. רק במילוי חובתנו נהיה ראויים לשעה זו.

דברים בישיבת הכנסת
ירושלים, י באייר תשי"ב, 5 במאי 1952

- - -
רבותי, הצעת החוק המוגשת לפניכם בזה, היא אחות והשלמה לחוק השבות, וכחוק ההוא היא משקפת ייחודה וייעודה של מדינת ישראל.
חוק זה שונה בדרך-כלל מחוקים אחרים לא רק בצורתו, אלא גם בתוכנו. כרגיל בא חוק או לשנות או לתקן את היש. חוק זה בא לקיים, ולאשר ולתת תוקף משפטי והכרה ממלכתית לעובדת יסוד, לעובדה של הוויית העם היהודי ברציפותו, באחדותו ובשאיפתו ההיסטורית. הוא בא לטבוע גושפנקה ממלכתית וחוקית לעובדה שמדינת ישראל היא יצירת העם היהודי. הוכחה ניצחת ומשען נאמן לקיומו ומכשיר ראשי לגאולתו.
החוק קובע זיקה אורגנית, זיקה בל תינתק, של המדינה לעם ישראל, ומעמיד במרכז משימותיה של ישראל ייעוד קיבוץ הגלויות, הייעוד אשר הוליד התנועה הציונית, כיוון פעולותיה עד עכשיו ומקנה לה משום כך מעמד מיוחד במדינת ישראל.
מדינת ישראל היא מדינה ככל המדינות – ריבונית בתוך תחומיה ומוגבלת בתחומיה. סמכותה הריבונית חלה על כל תושביה, אבל היא חלה אך ורק על תושביה, ורק אזרחי המדינה קובעים דרכה, בוחרים ממשלתה, וחוקי המדינה מחייבים רק היושבים בתוכה, וכל תושביה, בין שהם יהודים ובין שאינם יהודים, שווים בזכויותיהם.
היהודים החיים במדינות אחרות הם אזרחי אותן המדינות; כפופים לחוקים ולמדיניות של המדינות ההן, ואין למדינת ישראל כל סמכות לדבר בשמם או לכוון מעשיהם. מבחינת היחס והזיקה של יהודי חוץ-לארץ למדינות שבהן הם יושבים, אין הבדל ביניהם לבין האזרחים הלא-יהודים, כשם שאין הבדל במדינת ישראל בין יהודי לבין לא-יהודי. אולם המסגרת הממלכתית, מחוץ לארצות טוטליטריות, אינה ממצה כל התכנים והיחסים האנושיים. רק מדינה טוטליטרית אינה מכירה בערך האוטונומי של האדם, ושלטונה בתושביה הוא שלטון ללא מצרים. היא גוזרת על המחשבה, על האמונה, על הטעם, על האמנות, על כל הליכות האדם, הפרטיות והציבוריות, והיהודים בארצות אלה כשאר התושבים משוללים כל אפשרות של ביטוי חופשי עצמי, והם למעשה מנותקים בעל כורחם מן העם היהודי, עברו ועתידו.
בארצות הבנויות על חירות האדם ועל בחירתו החופשית אין הזיקה למדינה סותרת זיקת התושב לערכים, ליחסים ולגופים שאין למדינה שליטה עליהם, והם רשות היחיד. ליהודים בארצות אלה ניתן להיות אזרחים שווי זכויות וחובות ככל שאר האזרחים והם יכולים להגדיר יהדותם וקשריהם היהודיים לפי רצונם החופשי, לא רק עם הקיבוץ היהודי בארצם, אלא עם העם היהודי בעולם. זיקת היהודי לעצמו אינה פוגמת ואינה נפגמת על ידי זיקתו למדינתו, והיהודים המתכחשים לעמם – ויהודים כאלה היו בכל הארצות ובכל הדורות – עושים זאת לא מפני שהם אזרחים יותר נאמנים, אלא מפני שהם אנשים פחות הגונים, ואין להם הכבוד העצמי והכוח הפנימי להשתחרר מרגש של נחיתות הנדבק באנשים ירודים השייכים לעם קטן וחלש.
מדינת ישראל הרואה עצמה כיצירתו של העם היהודי ונועדה לגאולתו, רואה היהודים בעולם כולו כעם אחד, לא רק בעבר אלא בהווה ובעתיד, ושורש האחדות והרציפות של העם היהודי, למרות פיזוריו בגויים, נטוע לא רק במורשת העבר הכללית, אלא בשותפות גורל היסטורית. ואחדותו ורציפותו ההיסטורית של העם היהודי אין בה כל סתירה לזיקה הממלכתית של אזרחי ישראל בחו"ל למדינות שבתוכן הם יושבים, כל זמן שהם יושבים בתוכן.
החוק הזה המוצע לפניכם קובע שלא רק היהודים הבודדים היושבים בישראל, אלא מדינת ישראל כיחידה ממלכתית יש לה זיקה לעם היהודי וגורלה קשור בגורלו.
בשותפות הגורל ההיסטורי של עם ישראל כלולה גם מדינת ישראל, ולא רק בשעה זאת, ולא רק לזמן-מה. קיימת זיקה הדדית בין גורל המדינה ובין גורל היהודים בעולם. גורל היהודים תלוי בכמה בחינות בגורל מדינת ישראל, וגורל מדינת ישראל תלוי בגורל היהודים.
מדינת ישראל היא פרי חזון גאולתו של העם היהודי במשך דורות. אין זאת המדינה היחידה שקמה בעקבות חזון לאומי, בעקבות מאמציה של תנועת שחרור לאומית. במאה ה-19 ובמאה ה-20 קמו לתחייה הרבה מדינות באירופה ובאסיה כתוצאה של חזון תקומה אשר החיה ושחרר עמים משועבדים. ואף על פי כן תקומת מדינת ישראל היא יחידה במינה בהיסטוריה.
מאחורי כל חזון תקומה לאומית עמדה מציאות של עם יושב בארצו, אם כי משועבד לשלטון זר. ותנועת השחרור ינקה ממציאות זאת, ולהגשמת שאיפתה לא חסר אלא פריקת עול השלטון הזר. בהשתחררה מהעול הזר קמה השאיפה הלאומית בשלמותה. לא כן חזון תקומת עם ישראל. החזון הזה התפרנס רק מתוכו ומעצמו, מנפשו של העם, וכל המציאות הממשית עמדה נגדו. העם היה מפוזר ומפורד בכל קצווי תבל. הארץ היתה תחת שלטון זר – שלטון רומאי, ביזנטי, פרסי, ערבי, סלג'וקי, פרנקי, ממלוקי, טורקי, בריטי; ולא עוד, אלא שגם הארץ היתה מיושבת על-ידי זרים, והאומה היתה הרוסה ועזובה. ורק מתוך כוחות נפשו של העם ינק חזון הגאולה היהודית.
ועם תקומת המדינה לא הוגשם חזון הגאולה. כי העם היהודי ברובו המכריע עודנו מפוזר בגויים, והמדינה היהודית עדיין איננה ביצוע הגאולה היהודית. היא רק המכשיר והאמצעי העיקרי לגאולתו.
עם הקמת המדינה ניתן לחזון הגאולה היהודית המצע והבסיס המעשי, המציאותי, להתגשמותו, ומשום כך היתה המדינה לכוח המלכד והמאחד של העם היהודי בתפוצות, כאשר לא ליכד ואיחד אותו שום דבר אחר. כי כל זמן שהחזון היה ערטילאי, והמציאות בעם, בארץ ובעולם היתה נגדו, היו רק מעטים שנתלכדו סביב דגל החזון – הדגל הציוני. כי רבים לא האמינו, רבים חששו ופחדו, שניסיון הגשמת החזון רק יערער מצבו של העם, ויכביד על מצבו בקרב הגויים. כשקמה המדינה הפכה החלום למציאות – נתפזרו החששות והספקות. היהודים ראו שבמקום לערער ולהחליש מעמדם הרימה המדינה קרנם, הגדילה כבודם, והמדינה היתה לכוח הראשי המקרב ומאחד לבבות. ומה שניסתה לעשות ההסתדרות הציונית במשך חמישים שנה – לרכז העם היהודי סביב מפעל חידוש עצמאותו ובניין מולדתו, ולא הצליחה – עשתה המדינה. זהו הניצחון הגדול ביותר שנחלה התנועה הציונית בעולם היהודי.
- - -
התנועה הציונית דגלה בשאיפה שלא היה לה, לכאורה, כל בסיס מציאותי, לא בארץ ולא בעם. ומשום כך נתקלה בהתנגדות חזקה מצד חוגים רבי השפעה ביהדות; מצד האדוקים הקיצונים שהאמינו אמנם בגאולה, אבל בגאולה שלא כדרך הטבע; מצד רובה של תנועת הפועלים היהודית שראתה תיקון מצב היהודים רק במהפכה העולמית, ומצד החוגים המתבוללים שכפרו בעצם מציאותו של העם היהודי, ויותר מכל, מצד ההמונים האדישים, שלא האמינו בממשותו ובכושר התגשמותו של חזון הגאולה. תקומת מדינת ישראל זהו הניצחון הגדול ביותר שנחלה המחשבה הציונית בעם היהודי.
- - -
הקמת מדינת ישראל הוא לא ניצחון ציוני בלבד – זהו מאורע גדול ומרכזי בתולדות העם היהודי, אחד מארבעת המאורעות העיקריים בתולדות ישראל מימי האבות ועד ימינו; מהרגע הראשון של קום המדינה עומד כל העם היהודי, מחוץ למרשיעי ברית מעטים מימין ומשמאל, סביב המדינה ורוצים בשלומה, בביטחונה והתעצמותה, וגם מושיטים יד נאמנה לבניינה ולפיתוחה. הסתדרות ציונית שתעמיד עצמה כמחיצה בין עצמה ובין העם היהודי – תתכחש למקורה ולנפשה.
- - -
בתנועת שחרור לאומית של עמים אחרים שישבו על אדמתם תחת שלטון זר היה בהשגת העצמאות הממלכתית ביצוע מלוא שאיפתם הלאומית, לא כן בישראל. בכינון עצמאותנו במולדת לא הגענו לקצה הדרך בשאיפת גאולתנו – אלא לראשיתה; גם אחרי ביצוע המפעלים האדירים של עלייה והתיישבות בארבע השנים אלה, שעלו על כל מה שעשינו במשך שבעים השנים שקדמו לקום המדינה, עוד לא הגענו אלא לבניין עשרים אחוז של אדמת המדינה ולריכוז של פחות מחמישה-עשר אחוז מהעם היהודי. ועוד קשה ורבה הדרך אשר לפנינו, וייעוד קיבוץ גלויות כמקודם עומד במרכז משימותינו הראשיות.
- - -
החוק המוצע לפניכם קובע כי ייעוד קיבוץ הגלויות מחייב מאמצים מתמידים של העם היהודי לתפוצותיו, ומדינת ישראל מצפה להשתתפותם של כל היהודים בעולם, כיחידים וכגופים, בבניין המדינה ובעזרה לעליית המוני העם לתוכה, ורואה צורך באיחוד כל קיבוצי היהודים למטרה זו.
אין איש יכול להגיד בימינו אם קיבוץ הגלויות, הייעוד העליון של המדינה, פירושו ריכוז כל העם היהודי בארצו או רובו של העם היהודי או של כמה וכמה חלקים ממנו. ישנם רק עמים ספורים המרוכזים כולם או כמעט כולם בארצם, אלה הם עמים שאף פעם לא נותקו מעל אדמתם. התפוצה היהודית אין דומה לה בהיסטוריה האנושית ואין היא הופעה חדשה. התפוצה קדמה לגלות, לא רק לגלות השנייה אלא גם לגלות הראשונה.
- - -
מדינת ישראל היתה עכשיו לחלק אורגני של ההוויה והחוויה היהודית בכל התפוצות. מדינת ישראל כבר העשירה חיי העם היהודי וחיי כל יהודי באשר הוא, ואין לתאר עכשיו המציאות היהודית בתפוצות בלי מדינת ישראל,ללא התדלדלות והתערערות פנימית של היהודים. אבל אין גם לתאר קיומה, גידולה ומילוי ייעודה של מדינת ישראל בלי השתתפות עם ישראל כולו. בין שני אלה קיימת זיקת גומלין מוכרחת, אורגנית, היסטורית, חיונית, אם כי ללא דוגמה ותקדים ביחסי עמים ומדינות. כי שני הגופים האלה הם שונים זה מזה בתכונות היסוד שלהם.
העם היהודי אינו מושג מופשט, אינו רק שם עצם קיבוצי להמוני יחידים ובודדים המפוזרים בארצות שונות. העם היהודי הוא יחידה קיבוצית שאין כל ספק בממשותה, ברצונה ובגורלה המשותף, אבל ליחידה זו, על פי טבע הדברים, אין מסגרת מגובשת, מחייבת, מאורגנת וכשרת פעולה, כי עם זה הוא מפוזר ומפורד בכל הארצות החיות בתנאים שונים ומתנגדים, ואפילו הקיבוץ היהודי שבכל ארץ וארץ אינו נתון במסגרת כוללת ויחידה. כל יהודי כפוף כלא-יהודי לחוקים ולמדיניות של ארצו, אבל קשריו עם בני עמו נתונים לרצונו החופשי ולנטייתו האישית של כל אחד ואחד.
- - -
התנועה הציונית שואבת כוחה וסמכותה לא מן המדינה, אלא מן האמת ההיסטורית הגדולה שעליה היא מתבססת ושבה היא מאמינה – אמת ייחודו וייעודו ההיסטורי של העם היהודי וחזון נביאיו לגאולה לאומית ואנושית. שומה על התנועה הציונית לכבוש עמדה בתוך תפוצות ישראל בכוח חזונה, נאמנותה וכושר פעולתה. למדינת ישראל אין כל סמכות מחוץ לגבולותיה, ואין היא קרואה להתערב בחיים הפנימיים של קיבוצי היהודים מעבר לתחומיה, ואין מתפקידה וסמכותה להסמיך אחד הארגונים בקרב יהודי התפוצות ולהעניק לו סמכות וזכויות יתרות.
אולם בתוך מדינת ישראל מוסיפה ההסתדרות הציונית לפעול בסמכות מיוחדת ובמעמד מוכר מטעם המדינה – לפיתוח הארץ ויישובה, לקליטת עולים מהתפוצות, וכל עוד לא נמצא מסגרת יותר מקפת, שתכלול למטרה זו עצמה כל שאר הגופים והאיגודים היהודיים, תשמש התנועה הציונית וההסתדרות הציונית ככלי הראשי המבטא רצונו ההיסטורי של העם ותפעל במדינת ישראל מתוך שותפות ותיאום עם ממשלת ישראל, למען הייעוד של קיבוץ גלויות, הייעוד המשותף גם למדינת ישראל וגם לתנועה הציונית.
זהו פשר הצעת החוק שהבאנו לכנסת. ובשם הממשלה אני מציע להעביר הצעה זו לוועדה המוסמכת של הכנסת.

מקור: מדינת ישראל, הסדרה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה, "דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון – מבחר תעודות", עורכת, ימימה רוזנטל, הוסיף מבואות וערך אלי שאלתיאל, ארכיון המדינה