(נדונה באסיפה הלאומית בימים 20-26 באוגוסט
ונתקבלה ביום 27 באוגוסט 1789)
הקדמה
נציגי העם הצרפתי, שהתכנסו לאסיפה לאומית, רואים את אי-ידיעת זכויות האדם, את הישכחן או את הזלזול בהן, כסיבות היחידות של פגעי הציבור ושל שחיתות הממשלות. לכן החליטו להסביר בהצהרה חגיגית את זכויות האדם הטבעיות, הבלתי-משתנות והקדושות, כדי שהצהרה זו, אשר תהיה תמיד לנגד עיני כל בני החברה האנושית, תזכיר להם תמיד את זכויותיהם ואת חובותיהם, כדי שאפשר יהיה להתאים מדי פעם את פעולותיהן של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת אל מטרתם הסופית של כל המוסדות המדיניים, וכך תכובדנה יותר; וכדי שדרישותיהם של האזרחים, אשר תהיינה מיוסדות מעכשיו על עקרונות ברורים, שאינם ניתנים לערעור, תהיינה מכוונות תמיד לשמירת החוקה ולטובת הכלל.
אי-לזאת, מכירה ומכריזה האסיפה הלאומית, בנוכחותה ובחסותה של הישות העליונה, את הזכויות דלקמן של האדם והאזרח:
1. כל בני-האדם נולדים ונשארים בני-חורין ושווי-זכויות, ההבדלים החברתיים אינם יכולים להיות מיוסדים אלא על טובת הכלל בלבד.
2. מטרתה של כל התאגדות פוליטית היא השמירה על זכויותיו הטבעיות והבלתי-מתבטלות של האדם. זכויות אלה הן: החופש, הקנין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי.
3. מקורה של כל ריבונות הוא, לפי מהותו, באומה: שום גוף (חברתי) ושום יחיד אינו יכול להשתמש בסמכות-שלטון, שאינה נובעת במפורש הימֶנה (מן האומה).
4. חופש - פירושו יכולתו של כל אדם לעשות כל דבר שאינו מזיק לזולת. לכן אין שום סייגים לשימוש האדם בזכויותיו הטבעיות, מלבד הסייגים הנחוצים כדי להבטיח גם לבני החברה האחרים את ההנאה מאותן הזכויות עצמן; סייגים אלה יכולים להיקבע רק בתוקף החוק בלבד.
5. אין החוק רשאי לאסור אלא פעולות העלולות להזיק לחברה. אין למנוע שום פעולה שהחוק לא אסר אותה, ואין להכריח אדם לעשות דבר שהחוק לא פקד לעשותו.
6. החוק הוא ביטויו של רצון הכלל. כל האזרחים רשאים להשתתף ביצירתו, בעצמם או על-ידי באי-כוחם. חוק אחד צריך להיות לכל, הן מבחינת החסות שהוא מעניק והן מבחינת העונש שהוא מטיל. כל האזרחים שווים בעיני החוק, והם זכאים במידה שווה להתקבל לכל מישרות-הכבוד, המישרות והשירותים הציבוריים, בהתאם ליכולתם ובלי כל הבדל אחר למַעט ההבדלים המותנים על-ידי סגולותיהם וכשרונותיהם.
7. אין להאשים, לאסור או לכלוא שום אדם, אלא במקרים שנקבעו על-ידי החוק ובצורות שקבע החוק. מי שמעורר, מסייע, מוציא לפועל או פוקד להוציא לפועל מעשים שרירותיים - חייב עונש; אולם כל אזרח שנתבע או נתפש בתוקף החוק, חייב לציית לפקודה תיכף ומיד; התנגדות מצדו נחשבת לחטא.
8. החוק צריך להטיל אך ורק עונשים הכרחיים בהחלט ובעליל, ואין להעניש שום אדם אלא בתוקף חוק, שהוצא ופורסם לפני העבירה ושחל עליו כדין.
9. כל אדם נחשב חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו ברבים; לכן, אם רואים הכרח לאסור אותו, יש להימנע, לפי הדין, מכל חומרה שאינה הכרחית לשם הבטחת מאסרו.
10. אין להטריד שום אדם בגלל דעותיו, ואפילו בגלל השקפותיו הדתיות - בתנאי, שאין בגילויין בפועל משום הפרת הסדר הציבורי הנקבע על-ידי החוק.
11. ההבעה החופשית של המחשבות והדעות היא אחת הזכויות היקרות ביותר של האדם: כל אדם רשאי, איפוא, לדבר, לכתוב ולהדפיס באופן חופשי, אלא שהוא אחראי לכל שימוש לרעה בחופש זה, במקרים שנקבעו על-ידי החוק.
12. הבטחת זכויותיו של האדם והאזרח מצריכה כוח ציבורי. כוח זה נוסד, איפוא, לתועלת הכלל ולא לתועלתם הפרטית של אלה שהוא נמסר לידיהם.
13. לשם החזקת הכוח הציבורי ולהוצאות הנהלת-השלטון יש צורך במס כללי. מס זה יש להטיל במידה שווה על כל האזרחים, בהתאם ליכולתם.
14. האזרחים רשאים לחוות את דעתם - בעצמם או על-ידי באי-כוחם - על הצורך במס הציבורי, להסכים להטלתו, להשגיח על השימוש בו, ולקבוע את אופן חלוקתו, את הערכתו, את דרכי גבייתו ותקופת תוקפו.
15. החברה רשאית לדרוש מכל סוכן (נציג) הציבור דין-וחשבון על פעולתו.
16. כל חברה, שבה לא נקבעו הערובות לזכויות ולא נקבעה הפרדת סמכויות-השלטון - היא חברה נטולת חוקה.
17. היות והקנין הוא זכות קדושה שאין לפגוע בה, אין לשלול אותו משום אדם, אלא אם כן יתברר כחוק, כי הדבר דרוש לצרכי הציבור, ובתנאי שיינתן מראש פיצוי הוגן.
מקור: "מקורות למהפכה הצרפתית", עורך פרופ' וולטר גראב.