... ונכנסנו לנהר סנבּטיון וסבב אתם מהלך שלושה חדשים, ולפניהם ולאחריהם תלהט להבה והקיפום שבעה ענני כבוד. ועתה ייוודע למעלתכם, אחינו שהם תחת יד גלות אדום וישמעאל, מפוזרים בין העמים נזובים ונזענים. ועתה שלחנו כמה שלוחים ממנו, גבורים ובעלי זרוע, לרגל את הארץ ולראות בעולם מאיזה מקום נכנסו לארץ ישראל ומאיזה עיר נתחיל, לפני שכבר נפסק נהר סנבטיון ונתייבש ויצאו אחינו שבט מנשה באין מספר. ונתקבצנו כולנו יחד ובאנו למדינה אחת שקורין לה אנקונה והמלכנו עלינו המלך יוסף בן שלמה מגזע ישי ירום הודו וינשא מעלתו. והוציא לנו ארבעה דגלים כתוב עליהם שם המפורש ועשר[ת] הדברות בכתב אשורית: דגל מחנה ראובן וגד ואשר פקודיהם מבן עשרים שנה ומעלה שנים ושלושים ריבוא - כולם גיבורי חיל בעלי זרוע ומלחמה; והחונים עליהם: דגל זבולון ודן ונפתלי . פקודיהם מבן עשרים שנה ומעלה, ששה ועשרים אלף גבורי מלחמה כולם; והחונים עליהם: אפרים ויששכר וחצי שבט מנשה, פקודיהם שבעה ושלושים אלף וחמש מאות, וכולם גבורים . ושבט לוי כנגד כולם חמשה פעמים ויותר, באין שיעור. וכל אלו כולם גבורים אחוזי חרב מלומדי מלחמה אחד ירדוף אלף ושנים וניסו רבבה ובעונותיו לא נשאר ממנו אלא שבט יהודה ובנימין וחצי שבט מנשה שהם עתה תחת גלות אדום וישמעאל. אבל הדגל הרביעי הוא מונח בארון עם המלך יוסף עד שיביא אותו לשבט יהודה ובנימין שהם בגלות. ואנו יש לנו מקנה רב וסוסים וגמלים. ויש לנו כסף וזהב לרוב ואינו נחשב לכלום. ויש לנו עשרה מיני אבנים טובות, ואלו הן: אודם, פטדה וברקת, תרשיש, שוהם וישפה, נופך, ספיר ויהלום וזהב ולייסד בהם את ירושלים. ויש לנו שני שערי ירושלם מכדכוד ואבני אקדח לשום אותם לשערי ירושלים. ויש גנוז בבית המקדש צנצנת המן ושופר והארון וכרובים ושמן המשחה ואורים ותומים . ובקרוב עתידין אנו למלוך על כל העולם כולו משפה לשפה, ונעשה באומות העולם נקמה גדולה, ויהיו כולם עובדים לכנסת ישראל כמו שנאמר: "כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגויים חרוב יחרבו". כלל העולה כשבאנו כולנו ביחד עד עיר אנקונה ומשם חילקנו הארץ בגורל: שבט ראובן ושבט גד ושבט אשר עלה גורלו עלה לרומי הרשע[ה] . ואנו חונים במדבר (!!) רחוק ממדינת רומי מהלך ארבעה ימים. וממתינים אנו לשעה קרובה ונעשה באדום כליה ונחריב ונוציא משם כלי בית יי''י ויתקיים הכתוב: "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל". שבטי זבולון ונפתלי הלכו לכבוש הר כראן ומכות וג'ידא שעלה בגורלם. אפרים ויששכר ומנשה הלכו להם למערב לקבץ את ישראל ולעשות נקמה באומות העולם . ושבט בני משה הלכו מצד עדן, להביא אחינו שהם לשם בגלות. ומצוי עמהם אליהו הנביא ע''ה, ואין לנו רשות לעשות איזה מעשה אלא על [פי] י''י ומפני אליהו ע''ה. ולא השארנו שום מחייה לאומות העולם שהיו לשם תחת ידינו, כולם הרגנו אותם בחרב. ושנה וחצי שיצאנו משם ובאנו לעיר אנקונה ושם ישבנו באוהלים ומקננו . אוי ואבוי לאומות העולם! כשנבוא עליהם לא ישאר להם שום מחייה ולא שריד ולא פליט. אשרי המחכה ויגיע, כי קרובה השעה והישועה לבוא. לכן אחינו ואלופינו ומיודעינו כל כלל קהילות שבכל הארצות, ובכלל אדונינו ומארינו כמה''ר אברהם, יוצל מקטב, ויהיה כגן רטוב, מאת אדונינו המלך יוסף ירום הודו שהוא מגזע ישי אבי דוד ע[ליו] ה[שלום]. מגידים ומעידים על שורשי האמת והצדקה, פרח מגזע דוד פרח נצר נעמן ממעיין החסד, נחל גדול נבול להשקות בו כל גנים, להפריח הניצנים אשר נראו בארץ יהודה וירושלים . והנה הוא לאט ודיבר לכל עיף וצמא במדבר יהודה איך משתוק[ק]ים ומתאווים לראות פני אחינו הנפוצים בגולה המיחלים [ל]שנת הגאולה. אנו אחיכם יושבים לכל עוברי דרך ואיי הים, והיינו בלחלח(!) וחבור ונהר גוזן, ונהר סנבטיון יצאנו, ולכן השפרו [מעשיכם]...