בבורא יתברך
מה שצריך שתדע בתחִלת הכֹּל הוא, שיש מצוי אחד, אדון כל הנמצאות שהמציאם בעת שרצה, ומקימם כל הזמן שירצה, ושולט בהם שליטה גמורה – הוא האֱלֹהַ יתברך שמו.
המצוי הזה יתברך הוא מצוי שלם בכל מיני שלמות. אין בו שום חסרון כלל ועִקָר; אינו תלוי בזולתו ולא מתפעל מזולתו כּלל. אין התחלה למציאותו ולא סוף כלל. פֵּרוּש, שלא נתהוה אחר ההעדר ולא יבואהו ההעדר כלל, אבל תמיד היה ותמיד יהיה, אי אפשר העדרו כּלל וכּלל. הוא סִבּת כל ההֹוִים, ואין עליו סבה אחרת, אלא הוא מעצמו מֻכְרַח המציאות.
עוד צריך שתדע שהמצוי הזה יתברך שמו, אין בו שום הרכבה ולא רבּוּי בשום פנים, אלא הוא פשוט בתכלית הפשִיטוּת, ואין שַיָך בּו שום ענין מעניני הגופים ומקריהם, והוא משֻלָל מכל גבול וגדר, מכל יחס ומכל חֹק טבעי.
ועל הכֹל צריך שתדע שאמִתַת עניָנו ומציאותו יתברך, אינה מֻשֶגֶת כלל, ואין לה דמיון עם שום אחד מן הענינים שבברוּאִים, ועם שום אחד מהציורים שמדמה הדמיון ומשכיל השכל, ואין מִלות ותארים שיהיו ראויים לו ונאותים אליו באמת. אבל נדבר בו כל מה שנדבר בּמִלוֹת על דרך ההשאלה וההעתקה, כדי שנבין מה שיצטרך לנו להבין מענינו יתברך. כי כיון שאין אִתָנוּ אלא מלוֹת יוֹרוּ על ענינים טבעיים ומֻגבָּלים בִּגבוּלי הנבראים, אי אפשר לדבר בלא מִלות אלה. אבל זו מודעא רבּא לכל מה שנדרש וּנְדַבֵּר בענינו יתברך, שאין התארים והמלות המתיחסות לו – מתיחסות על צד האמת אלא על צד ההשאלה לֹא זולת. והזהר בזה מאוד.
- - -

בגן עדן וגיהנֹם
והנה הוכנו מקומות לנשמות בצאתן מן הגוף. אחד לנוּח בו אם זוכה – עד זמן התחיה, ואחד לצרף בו בעֹנשין, אם עֲוֹנוֹת בה שמונעין אותה ממנוחה. והנה מקום המנוחה נקרא גן עדן. ויש בו מדרֵגות שונות; ויש גן עדן תחתון וגן עדן עליון. בתחתון יושבות הנשמות בדמות הגופים שהיו בם ונהנות שם במיני הנאות רוחניות. והמקום מוכן למיני ההנאות ההם שֶהָחֳקוּ למצֹא שם. ובעליון יושבות הנשמות בבחינת נשמות ממש ונהנות במיני הנאות רוחניות גדולות ונשגבות מההנאות שבתחתון. ויש שם חִלוּף זמנים ושנוי עתים להנאות שונות ומתחלפות; ומדרגות שונות לנהנים בהם.
והגיהנֹם הוא מקום לנשמות הראויות לֵעָנֵש, ושם מגיע להם צער ומכאובים כפי מה ששיך בהם לפי ענינָם. ויש מדרגות שונות של צער כמו שיש מדרגות שונות של תענוג. ובצער ההוא ישאו החוטאים את עוֹנם. ואם ראויים הם לשכר אחר כך, הנה יטהרו מחטאתם וילכו למנוחה. ואם לא – יענשו עד אבדם. ודבר זה לא יקרה לישראל אלא מעט מן המעט.
- - -

בּגְאֻלָה
הנה מבחר המין האנושי הוא ישראל ועַם המעֻתָדִים לִדבקות בו יתברך. וראוי להם שיהיו מעֻטָרים בעִטורי קדֻשה גדולה, ותהיה שכינתו יתברך שורה עליהם ומתדבקת בם, שישתלמו בה עד שיזכו לטובה האמתית.
וצריך שתדע, שאף על פי שהטובה האמתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם, אין כלל הבריאה משתלם עד שתְסֻדַר כלל האמה הנבחרת בסדר נכון, ותשתלם בכל עִטוריה, ותתדבק בה השכינה, ואחר כך יגיע העולם למצב השלם, ויזכו הפרטים כל אחד ואחד כפי מה שזכה במעשיו.
ואולם, דבר זה עדיִן לא נִשלם מתחלת הבריאה ועד הנה. כי מיד שברא אדם – חטא, ואחר כך, שהתחילו האבות ונמשכו הבנים אחריהם להיות לעַם סגֻלה, עִם כל זה מעולם לא נשלם הדבר כראוי, מפני כמה חטאים שנָזוֹרוּ בם אחוֹר מהתִקוּן השלם. ונמצא, שעל כל פנים צריך שנגיע לזה, שתהיה האֻמה בשלמותה בכל התנאים הצריכים לזה, ותקבל הבריאה כֻּלה שלמותה, ואז יקבע העולם במצב המתֻקן, שבו יקבעו הצדיקים להנאה הנצחית, ותהיה הנאתם בה כל אחד לפי מעשיהם.
והנה שִתָּא אלפי שנה הגבילה החֹכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלֵמות, ואחר כך יתחדש העולם בצורה אחרת ראוּיה למה שיעשה בו אחרי כן, דהיְנו, ההנאה הנצחית לזוכים לה. וטרם יכלו ששה אלפים אלה, הנה צריך שתעמד האֻמה הנבחרת במצבה השלם, שיוכלו לֵעָתֵק הדברים אחר כך אל הנצחיות. וזה מה שהבטחנו עליו שיהיה על כל פנים. והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ברוך הוא לזה, ויעזרהו שיצליח בו, והוא מלך המשיח. והנה בזמנו ועל ידו יְתֻקנו ישראל תִקון גדול וכל הבריאה אחריהם; שירבה הטוב בכל הצדדין, ויסור הרע לגמרי, בין במה שנוגע לנפש ובין מה שנוגע לגוף. דהיְנו: לב האבן יעשה לב בשר, והוא, שתגבר בבני האדם הנטיה לטובות ובאֹפן שלא ימשכו אחרי החֹמר כלל, אלא יִנָטוּ תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה. וכנגד זה תרבה השלוה והרְוָחה ולא ימצאו נזקים ולא הפסדים כלל. והוא מה שהבטיחו הנביאים: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" וגו'. ולא יהיה סִכְלות בעולם, אלא כל הלבבות יהיו מלאי חֹכמה, ורוח הקדש יהיה שפוך על כל בשר, באפן שיזכו לו הכל בלי קֹשי כלל.
והוא מה שאמר הנביא: "אשפוך את-רוחי על-כל-בשר" וגו', והנה ישמחו ויעלצו ברב הטובה, והם מתדבקים בבורא יתברך, ועובדים לפניו עבודה שלמה. ועל ידי זה יהיו מתעלים והולכים עִלוי על עלוי, עד שיגיעו למה שצריך שיגיעו לו. – לעבֹר ממנו אל מצב הנִצחיות בחִדוש העולם.
והנה באֻמות העולם יעשה בֵּרוּר גדול באותם שימצאו באותו הזמן; אותם שכפי המשפט העליון יהיו ראויים לכּליה – יִשָמְדוּ בחרב ובדבר וכל מיני עֹנשים, ואותם שיהיו ראויים להנצל – ינצלו וישארו ויכירו האמת, ויעזבו אליליהם וישתעבדו לישראל, ויהיה להם לתפארת עבד את ישראל, ושרתו אותם. באשר יכירו וידעו, שהנה על ידי זה יגיע להם מה שאפשר שיקבלו מן הקדֻשה ואור ה'. והנה ימצא העולם כלו נמשך אחר עבודת הבורא יתברך, ולא תהיה עבודה זרה כלל בעולם. והוא מה שאמר הנביא: "אז אהפוך אל-עמים שפה ברורה" וגו', וכתוב: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
ואמנם החיים כֻּלם צריך שימותו ויחזרו לעפר לפחות שעה אחת קֹדם תחית המתים. ואחר כך ישובו ויחיו אותם הראויים לקום בתחיה.
והנה בתחיה יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו, ולא נִשלם בהם העֹנש הראוי – יענשו אז כראוי להם. ואמנם, אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול, שידין הבורא יתברך את כֻּלם, וִישפֹּט הראויים לשאר לנצחיות והראויים לאבד. הראויים לאבד יענשו כפי מה שראוי להם, ולבסוף יאבדו לגמרי; והראויים לִשָאֵר ישארו במדרגה שתגיע להם, כפי המשפט בעולם שיחדש.
והנה אחר שהוכנו הראויים לִשָאֵר בנצחיות, כל אחד במדרגתו, הנה העולם הזה יחזר לתֹהו ובֹהו, דהיְנו שיִפָּסֵד צוּרתוֹ וישוב מים במים כמו בתחלת הבריאה. ובין כך ובין כך הצדיקים שזמנו לנצחיות, הקדוש ברוך הוא יעמידם במאמרו כמלאכי השרת, בלי שיצטרכו לעולם זה. ואמנם לא ישיגו עדיִן הטובה האמתית הראויה להן. אלא אחר שעמד העולם תֹהוּ הזמן שגזרה החכמה העליונה, ישוב ויחֻדַש בצורה אחרת, נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות, וישובו הצדיקים ויִשבו בו ויתקימו בו לנצח, נהנים בּטוֹבָה האמִתית, כל אחד כפי מדרגתו.

מקור: רבי משה חיים לוצאטו, "מאמר העִקרים", הוצאת מוסד הרב קוק