- - ה. שנת שכ"ו. ליל שבת ח' לטבת, אמרתי קדוש ואשב על השולחן לאכול. והיו עיני זולגות דמעה, נאנח ונעצב על כי בעשרה לחשוון שעבר נשאתי אשתי חנה הנ"ל וקשרו אותי בכשפים. ואמרתי אל השם-יתברך: הנה, על-ידי שאלת חלום החזרתיה, כנ"ל, ואיך נזדמן לי צרה גדולה כזו? ובפרט שיש עון קרי לבטלה כשאני בודק עצמי עמה. גם בכיתי על בטול עסק התורה בשתי שנים ההם, ככתוב אצלי בקונטריס ענייני נשמתי בסימן ב, ומרוב דאגתי לא אכלתי כלל ואשכב במיטתי על פני בוכה, עד שנרדמתי מרוב הבכיה.

ואחלום חלום נפלא: וארא עצמי יושב בית הרב שם טוב הלוי ז"ל מתפלל תפלת המנחה הנקראת עת-רצון ביום שבת. ואחר התפלה הנה עומד לנגדי זקן אחד כדמות הרב חיים הלוי אשכנזי ז"ל, שכיני, ויקראני בשמי ויאמר לי: אתה רבי חיים תרצה לצאת עתה לשדה עמי ללוות את שבת מלכתא ביציאתה, כדרך שאתה נוהג להקביל פניה בכניסתה, ושם אראך דברים נוראים? ואומר לו: הנני. ונצא, ונלך עד חומת המגדל הישן שבצפת לצד מערבי, כנגד הכא"ן , במקום שהיה שם בתחלה פתח החומה. וארא והנה שם הר גבוה, ראשו בשמים. ויאמר לי: עלה אתי ההרה והיה שם ושם אגיד לך דברי שליחותי אשר שולחתי אליך. וכהרף עין ראיתיו נצב על ראש ההר ואני יושב למטה כי לא יכולתי לעלות כלל, כי היה זקוף כעין כותל אחד ואינו בשיפוע כשאר ההרים. אמרתי לו: תמיה אני, כי אני בחור ולא יכולתי עלות כלל, ואתה זקן ועלית כלו כהרף עין. ויאמר לי: אתה חיים, אינך יודע כי בכל יום אני עולה ויורד דרך ההר הזה אלף פעמים לעשות שליחותו של מקום ואיך אתה תמיה עלי? וכשראיתי כי בראשונה קראני ר' חיים ועתה קראני חיים, ולא רבי, וגם בשומעי דבריו המבהילים, ידעתי כי הוא אליהו ז"ל משבט הלוי ודאי ואז זלגו עיני דמעות ונתפרדתי באימה גדולה. ואז התחננתי אליו בדמעות ואמרתי לו: תיקר נא נפשי בעיניך והעלני עמך. ויאמר לי: אל תירא, כי על כן שולחתי אליך. ויחזק בזרועי, ויעלני כהרף עין אל ראש ההר עמו. וארא, והנה סולם אחד מוצב ארצה על ראש ההר ההוא וראשו מגיע השמימה ואין בסולם ההוא רק ג' מנכין(?) ר"ל שליבות ומדריגות (15) ובין שליבה לחבירתה כשיעור קומת איש. ויאמר לי: עד כאן נתנו לי רשות לסייעך ומכאן ואילך ראה מה תעשה. וילך ויתעלם מעיני ואני בוכה בצרה גדולה.

והנה אישה חשובה יפה כשמש ניצבת על ראש הסולם, ואחשבה בלבי שהיתה אמי. ותאמר: מה לך בני חיים פה בוכה? ואני שמעתי דמעתך, ובאתי לעזרתך. ותפשוט ידה הימנית ותעלני לראש הסולם. וארא והנה שם חלון גדול עגול ושלהבת אש גדולה יוצאה ממנו רצוא ושוב כמראה הבזק, בחוזק גדול והיא לוהטת כל הנמצא שם. ואדע בנפשי כי היא להט החרב המתהפכת אשר בפתח גן-עדן. ואקרא במרירות נפש אל האישה ההיא ואמרתי לה: אמי אמי, עזרני נא מהלהט הזה בל ישרפני. ותאמר: אין לך עוזר מזה הלהט כי אם אתה בעצמך! ולכן אתן לך עצה מה תעשה: הנה שים ידך על ראשך ותמצא שם צמר גפן לבן כשלג וקחהו ושים בחלון הלהט ויסגר, ותעבור מהרה.

ונלע"ד כי הצמר הם, שנהפכו שערות ראשי השחורות - שהם דין - - ללבנים על-ידי איזו זכיות בסוד "ושער ראשה כעמר נקא". ואעשה כן, ואעבור מהרה. ותכף כרגע חזר לצאת הלהט ההוא כבתחלה. ואז נתעלמה האשה ההיא מלפני. ויחזור אליהו ז"ל להתגלות שם כבראשונה, ויאחזני בימיני ויאמר לי: בא עמי אל המקום אשר שלחוני בתחלה להביאך בו. ויביאני אל חצר גדול שאין לו שיעור, ובתוכו נהרות גדולים מושכין מים חיים להשקות את הגן ההוא. ועל שפתי הנהרות מזה ומזה אילנות של פירות, נחמדים למראה דשנים ורעננים לאין קץ. ורובם אילני תפוחים, מריחים כריח מור ואהלות. ועצי האילנות גבוהים מאוד וראשי הענפים היוצאין מגוף האילן כפופים למטה עד קרוב לארץ ותחתיהן כעין סוכה. ובאותו הגן עופות לאין קץ, כדמות אווזים לבנים, מתהלכים בגן לארכו ולרחבו ושונים משניות של מסכת שבת. כי כן היה אז ליל שבת כנ"ל, בתחלת החלום. ומדי הליכתן היו קורין משנה אחת או פרק אחד וזוקפים צוארם ואוכלין תפוחים מן האילן בעצמו ואחר-כך שותין מים מן הנהרות. וזה מעשיהן בתמידות. וכבר הבינותי, שהם נשמות צדיקים בעלי משנה, אך לא ידעתי למה היו צורת אווזים ועופות ולא צורת אנשים. ויוליכני עוד פנימה תוך הגן, עד שראיתי בתוך הגן עליה אחת גדולה וגבוהה, כאילו היא על גבי גבעה גבוהה, ואין תחתיה בית אחר. והיתה גבוהה מקרקע הגן כשיעור קומת איש ופתחה בצד מערב, וסולם של ג' מדריגות של אבנים מהקרקע עד פתח העליה. ויתעלם אליהו ז"ל מעיני. ואעלה אני לבדי בסולם, ואכנס בפתח העליה, ואראה את השם יתברך יושב על הכסא בצד כותל דרומי באמצעו והוא כדמות עתיק-יומין, זקן וזקנו לבנה כשלג, מהודר עד אין תכלית, וצדיקים יושבים שם בקרקע לפניו על גבי מצעות ומרבדים יפים וחדשים, לומדים תורה מפיו. ואדע בנפשי כי אלו הם הצדיקים הנקראים ב נ י - ע ל י ה והם בצורת בני-אדם, רואין פני שכינה תמיד ולומדים תורה מפיו עצמו, ולא כן מעלת בעלי-משנה, כי הם בצורת עופות ואווזים, שעליהן נאמר: הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה. והן עומדין בחצר ובגן ואינן מקבלים פני שכינה בתמידות כמו בני-עליה ואינן לומדין תורה מפיו.

והנה כשנכנסתי וראיתי פניו נבהלתי ואחזתני רעדה ואפול על פני ארצה בין רגליו ולא עצרתי כח כלל. וישלח את ידו ויחזק בימיני ויאמר לי: חיים בני, קום לך, למה זה אתה נופל על פניך? - לא תירא ולא תחת. אמרתי לו: אדוני, לא עצרתי כח והודי נהפך עלי למשחית מרוב אימתך הגדולה ואין בי כוח לקום. ויאמר לי: הנה חזקתיך ואמצתיך, עמוד על עמדך ושב לימיני בזה המקום הפנוי מאין יושב בו, אצלי ממש. אמרתי לו: ואיך אשב אצל ימינך במקום זה והנה כבר הוכן לישב בו הה"ר יוסף קארו? ויאמר לי: כן חשבתי בתחלה ואחר כך נתתי לו מקום אחר ונתתי לך מקום זה וכבר הכינותי לך. אמרתי לו הנה זה המקום הוא של שמואל הרמתי ז"ל. ויאמר לי: אמת הוא כי זה מקומו, אבל כשנחרב בית-המקדש קבל עליו שלא לישב במקום זה עד שיבנה בית המקדש לעתיד-לבא. ומאז הלך לו לירושלים בבית המקדש החרב ושם עומד תמיד מתאבל עליו, עד עת קץ שיבנה ולכן נשאר מקומו פנוי, והנה נתתיו לך שתשב בו. אז ישבתי לימינו, ממש אצלו, על מצעות שבקרקע, כשאר הצדיקים אשר שם.
ויאמר לי: טוב בעיניך זה המקום? אמרתי לו: ומי יכול לספר גדולת שבח מקום העליה הזו?! אמנם, תבאר לי: למה נשתנו בעלי משנה מאלו בני עליה, להיות ביניהם כל כך שינוי כמו שראיתי בעיני? ויאמר: וכי שכחת מה שאמרו חכמים, כי לעתיד לבא הצדיקים הקדוש-ברוך-הוא עושה להם כנפים ושטין על פני המים: ואמרו זה על זו הכת הנקראת בעלי-משנה, שהן בדמות עופות בכנפים ושטין על-פני המים אשר בנהרי גן-עדן, כמו שראית בעיניך. ואז אמרתי לו: אדוני כבר נזכרתי מה שכתוב בהקדמת ספר התיקונין על פסוק כי יקרא וכו', והאם רובצת על האפרוחים וכו', ואת הבנים תקח לך - כי אפרוחים אלו בעלי-משנה, בנים אלו בעלי קבלה, ואלו הן בעלי עליה, אלו שהן בצורת בנים.
חזרתי ואמרתי (16) לו: אדוני, תיקר נא נפשי בעיניך, הניחני במקום הזה ואל תחזירני לרדת בעולם השפל, כי גלוי לפניך שכוונתי לעשות רצונך וירא אני פן שאור שבעיסה יחטיאני ואאבד זה המקום הקדוש. ויאמר לי: עדיין בחור אתה, ועוד לך זמן להתעסק בתורתי ובמצותי וצריך אתה לחזור שם להשלים נפשך ובקץ ימיך תבא פה למקומך זה. ואם ירא אתה לרדת פן תחטא, תקע לי כף ימינך והשבע לי שלא תניח עסק התורה מפני עסק אחר כלל, וגם אני נשבע לך שאם תעשה כן, לא אחליף ולא אמיר במקום זה לזולתך בשום אופן, וזה יהיה מקומך לימיני קיים לעולם. אז נשאתי את ידי ונשבעתי לקיים כל הנז', וגם הוא נשבע לי לקיים דבריו הנז'. ויאמר לי: לך לשלום וזכור ואל תשכח כל הדברים האלו. אז ירדתי משם מן העליה הנזכרת, אני לבדי, ומצאתי עצמי עומד בזה העולם השפל בחלום עצמו ולא ראיתי שום דבר מכל מה שראיתי כשעליתי בראשונה.