ב-15 ביולי פתחתי בסיור המדוקדק באי. ראשית הלכתי לאורך לשון-המים, בה העליתי את רפסודותי לחוף, כפי שכבר סופר. כשעליתי במעלהו כשני מילים, נוכחתי לדעת שאין הגאות מגיעה רחוק יותר, והרי זה פלג של מים זורמים, צלולים וטובים. אך כיון שבימות החמה אנו עומדים, כמעט שלא היו מים בחלקים מסוימים של הפלג, מכל מקום, לא נראתה בו כל זרימה.
בגדותיו של פלג זה מצאתי אפרים רבים, נאים, מישוריים ומצמיחי-דשא. בחלקים הגבוהים יותר, בסמוך לרמה, במקום שלא הציפה אותו הגאות, כפי שניתן לשער, מצאתי שפע של טבק ירוק, הגדל על גבעולים גבוהים ועבים. גדלו שם צמחים שונים שלא היו ידועים לי, ויתכן כי סגולותיהם טובות אלא שלא ניתן לי לגלותן.
חיפשתי את הקסווה, שמשורשיו אופים האנדיאנים שבאזור זה לחם, אך לא מצאתיו. ראיתי אֲהלים גדולים, אלא שעדין לא הִכּרתים. ראיתי קני-סוכר מסוימים, והם פחותים, מאחר שגדלו בר. הסתפקתי בינתים בתגליות אלה, ובדרכי חזרה הרהרתי כיצד עלי ללמוד את טיבם וסגולותיהם של הפירות או הצמחים שאני עשוי לגלות. לא העליתי בדעתי מאומה. קצורו של דבר, בימי שהותי בברזיל מעטתי להסתכל, וכמעט שלא הכרתי את צמחי השדה; מכל מקום, היו ידיעותי מועטות מכדי לשרתני במצוקתי.
למחרת, ב-16 ביולי, יצאתי באותה דרך, ולאחר שהרחקתי מעט ללכת ראיתי שהפלג והאפרים מסתיימים ואזור יערות נפתח. במקום זה מצאתי פירות שונים, ובעקר שפע של מלונים על פני הקרקע וענבים על העצים. ואכן טפסו הגפנים על העצים, ואשכולות הענבים צעירים, בשלים ועסיסיים. היתה זו תגלית מפתיעה שמלאתני שמחה. מלומד נסיון הייתי שאין להרבות באכילתם. נזכרתי, כי בהיותי בחוף ברבריה מתו מאכילת ענבים כמה מן האנגלים שלנו, שהוחזקו שם כעבדים, לפי שלקו בבוֹרדָם ובקדחת. אלא שמצאתי דרך טובה לשימוש בענבים אלה: לייבשם בשמש ולשמרם כצימוקים. סבור הייתי, כי הם עשויים לשמש מאכל מזין ונעים בעונה שאין בה ענבים כלל, וכך היה.
כאן שהיתי כל הערב ולא חזרתי אל משכני, ואגב, היה זה הלילה הראשון שעשיתי בחוץ. בלילה נקטתי את תחבולתי הראשונה באי, טיפסתי על עץ וישנתי יפה בין ענפיו. למחרת המשכתי בסיורי ועברתי כארבעה מילים, כפי שנתן לי לאמוד לפי אורך העמק, ועדיין פני צפונה, כשרכסי הרים מדרום ומצפון לי.
בסופו של מסע זה הגעתי אל מישור שנראה כגולש מערבה, ואילו מעיין מים חיים, שהֵקֵר ממדרון סמוך אלי, זרם בכוון הפוך, כלומר, מזרחה. מראה המקום היה כה רענן, כה ירוק, כה פורח, וכל צמח כה הוריק בפריחת-האביב, עש שדומה היה כגן מעשה-ידי אדם.
ירדתי מעט לתוך עמק מקסים זה, סקרתיו בעונג מוצנע (אף על פי שהוא מעורב בהרהורי-הצער שלי), ואמרתי בלבי כי כל זה לי הוא, כי מלך אני כאן ואדון כל הארץ, שאין עוררין על זכותו. ואילו ניתן לי להעבירה, היתה נעשית מורשתי, כפי שאחוזת לורד באנגליה היא מורשתו. ראיתי כאן שפע של עצי קקאו, עצי תפוח ולימון ועצי אתרוג. כל אלה עצי בר, ומעטים מהם נושאים פרי, מכל מקום לא היה עליהם פרי. אף על פי כן, היו הלימונים הירוקים שקטפתי לא רק טעימים לחך, אלא מזינים מאוד. לאחר מכן מהלתי את מיצם במים, והמשקה היה מבריא, צונן ומרענן.
ראיתי כי עבודה רבה לפני בקטיף ובנשיאת היבול הביתה. גמרתי אומר להכין מלאי של ענבים ולימונים לימות הגשמים, שהיו ממשמשים ובאים.
על כן צברתי ערמה גדולה של ענבים במקום אחד, ערמה קטנה יותר במקום אחר, וערמה גדולה של לימונים במקום שלישי. לקחתי כמה פירות מכל מין אתי ויצאתי בדרכי אל משכני כדי לשוב לכאן ולהביא שק, לנשיאת הפרי אל המערה.
לאחר שהיה של שלשה ימים במסע זה חזרתי הביתה: כך אכנה מעתה את אהלי ומערתי. אך בטרם אגיע נשחתו הענבים. הפרי הבשל נמעך ונבקע מכובד האשכולות, עד שלא היה ראוי למאכל. ואילו הלימונים נשתמרו יפה, אלא שהבאתי אתי מעטים.
למחרת, ה-19 בחודש, חזרתי לעמק והבאתי עמי שני שקים קטנים לנשיאת היבול. אלא שהופתעתי: בבואי אל ערמת הענבים היפים שבצרתי מצאתים פזורים, רמוסים, אשכולות מוטלים פה ושם, ורבים נאכלו או נוּגסו. מזה הסקתי, כי יש כאן חיות פרא שעשו את המלאכה, אך אלו הן לא ידעתי.
ואכן, בראותי כי אין לערֵם את הענבים בערמות ואין לשאתם בשק, מפני שבאופן זה יושמדו ובאופן זה יימעכו מכובד עצמם, מצאתי שיטה אחרת. בצרתי כמות גדולה של ענבים ותליתים על הבדים החיצוניים של העצים, כדי שיִיבּשו בשמש. ואילו לימונים נטלתי עמי כיד יכלתי.
בשובי הביתה ממסע זה הרהרתי בעונג בעמק, שהוא פורה, יפה-נוף, מוגן מן הסערה, שופע מים ויער, והגעתי לכלל מסקנה כי בחרתי לי למגורים את הגרוע באזורי הארץ. מתוך כך התחלתי להרהר בעקירת משכני. עלי למצוא מקום מתאים באזור הפורה של האי, שלא יפול מבחינת הבטחון מן המקום שאני יושב בו.
מחשבה זו תקפה את דעתי וזמן מה גרמה לי נחת רוח שכן קסמה לי חמדת המקום. אלא שהיטבתי לשקלה, וראיתי כי עתה אני יושב לחוף הים, ויש לי סיכוי מועט לפחות, לאיזה מאורע העשוי להיטיב עמי, ואותו מזל-ביש שהביאני לכאן עשוי להביא גם מִסכּנים אחרים למקום; ואף על פי שסיכוייו של מאורע כזה רופפים, הרי הסתגרות בין גבעות ויערות, במרכז האי, פירושה הנצחת שעבודי, והפיכת כל ישועה לא רק לבלתי-צפויה אלא לבלתי-אפשרית. ועל כן, חלילה לי לעקור מכאן.
אף על פי כן כה נקשרה נפשי במקום החדש, עד שהיתי מבלה בו הרבה מזמני, כל ימי יולי הנותרים. גם לאחר שחזרתי להרהר בדבר והחלטתי לא לעקור ממקומי הקודם בניתי לי פה סוכה קטנה והקפתיה גדר חזקה במרחק מה ממנה: שתי שורות של כלונסאות גבוהים ככל שזרועי המורמת מגעת ובין השורות מילוי של זרדים. וכאן שכבתי לי בבטחון לעתים שניים או שלושה לילות רצופים, כשאני נכנס ויוצא בסולם, כדרכי. אמרתי בלבי כי עתה יש לי בית לחוף הים ואחוזת-כפר.

מקור: דניאל דפו "חיי המלח רובינזון קרוזו מיורק", תרגם צבי ארד, הוצאת מחברות לספרות.