H4A-emil
home page
אמיל - ז'אן ז'ק רוסו

 

- - -
הכל יפה בידי שמים, הכל מתנונה בידי אדם. כופה האדם קרקע זה שיתן יבול זולתו, אילן שישא פרי לא שלו, מערבב הוא ומטשטש אקלימים, יסודות, תקופות ומועדים, מסרס כלבו, סוסו ועבדו. ולא עוד אלא שמביא אנדרלמוסיה בכל, מנוול הכל, אוהב את הכָּעור, את המשונה ואין דעתו נוחה משום דבר כמות שיצא מתחת ידו של הטבע, לרבות האדם. יש לאלפו בשבילו כשם שמאלפים סוס רכיבה, לעקמו לפי אפנה שבידו, כאילן שבגנו.
שאלמלא כן, היה הכל פוחת והולך. המין שלנו לא ניתן לחצאין. לפי התנאים שבימינו, אדם שנעשה הפקר מלידתו בין הבריות, סופו להיות הכעור שבהם. משפטים קדומים, סמכות, כפיה, דוגמא, כל אותם מוסדות החברה, שאנו משוקעים בהם, סופם לחנק טבע שבו בלא חליפין בצדו. משול הוא לשיח שהמקרה מצמיחו באמצע דרכים, מקום שעוברים ושבים דורסים אותו ברגליהם וכופפים אותו לכל צד.
פונה אני אליך, אֵם ענוגה וצופה הכל, שידעת להתרחק מדרך הרבים ושמרת על השיח הגדל מפגיעתן של דעות בני האדם. טפחי, השקי את הצמח הרך, שלא ימות ועתידים פרותיו לשעשע את לבבך. עשי סיג לנפש בנך ויפה שעה אחת קודם. אפשר לו לאחר לסמן היקפו של זה, ואילו את מצוּוה לקבוע תחומיו.
דרך השבחתם של צמחים בעִבּוד ושל בני אדם בחִנוך. אלמלי נולד האדם מגודל וחזק לא היו שיעור קומתו וכֹחו מועילים לו כל זמן שלא למד להשתמש בהם. ולא עוד אלא שהיו מביאים לו נזק, שהיו מעכבים אחרים מִסייע בידו. והיה יצור זה מופקר ומת מעוני קודם שעמד על צרכיו. יש מתרעמים על גיל הילדות ואינם מעלים על דעתם, שאלמלא בא אדם ילד לעולם, היתה כליה באה על הגזע האנושי.
אנו נולדים תשושים וזקוקים לכֹח, נטולי כל וזקוקים לעזרה, מטומטמים וזקוקים לשכל ודעת. כל שאנו חסרים בשעת לידתנו ונזקקים לו עם גִדולנו, החִנוך ממלאו.
- - -
אדם שדואג לקיום בנו, עדיין לא יצא ידי חובתו. חיב הוא ללמדו שמירת עצמו לכשיגדל, לשאת את יד הגורל, להתגבר על שפע ומחסור, לחיות בשעת הצֹרך בנאות הקרח שבאיסלנד ועל סלעי היקוד שבמלטה. חוששים אתם לחייו, ואף על פי כן סופו למות. ואפילו שמותו אינו בא בעטים של פנוקיכם, מכל מקום לא במקומם היו אלו. יותר משיש להרחיק הימנו את המוֶת, יש להורותו את החיים. חיים אין במשמע לנשום אלא לפעול, להשתמש בכל אברינו, חושינו, ספיקותינו, בכל חלקי ישותנו, שעל ידי כך אנו טועמים טעם של קיום. לא זה שמָּנָה שנים הרבה חי הרבה, אלא מי שהרגיש את החיים הרבה. אדם פלוני כרה לו קבר והוא בן מאה, אלא שמת ביציאתו לאוויר העולם. מוטב היה לו שירד לקבר בילדותו ובלבד שהיה חי עד לאותו זמן.
- - -

כלל זה בידינו ואין עליו עוררים: יצרים ראשונים שבטבע הגונים הם לעולם. אין שרירות מלידה בלבו של אדם. אין לך קלקול שבו, שאין אתה יכול לומר עליו כיצד ומנין בא. תאוה אחת יש באדם, שמידי הטבע באה והיא אהבת עצמו, או אנֹכיות בדרך כלל. נטיה זו בין בפני עצמה ובין בפנינו, טובה ויעילה. לא נעשית טובה או רעה אלא אגב שמוש וצֵרופים שמוסיפים לה. עד שקברניטה של אהבה זו בא לידי גילוי, כלומר השכל, מהראוי שלא יעשה ילד דבר כדי שיראוהו או ישמעוהו. בקצור, לא יעשה כלום לשם אחרים, אלא זה בלבד שהטבע דורשו וכל מעשיו טובים וישרים.
לא אמרתי שאינו גורם נזק לעולם, שאינו חובל בעצמו, שאינו משַבּר כלי יקר שנמצא תחת ידו. אפשר שמזיק הרבה ואף על פי כן אין מעשהו רע, שאין זה בא אלא מתוך כונה רעה, שאינה מצויה אצל הילד כלל. כיון שנכנסת בלבו פעם ראשונה, שוב אין לו תקנה ונעשה רשע כל ימיו.
- - -

כבּד את הילדוּת ואל תהא נבהל לדון אותה לכף זכות או לכף חובה. הנח להם ליוצאים מן הכלל עד שיתבלטו, שיבחנו, שיעמדו בחזקתם זמן הרבה, קודם שאתה בא עליהם בשִטות מיוחדות. הנח לו לטֶבע שיהא עושה מלאכתו ימים רבים קודם שאתה בא ומתערב וממלא מקומו, שלא לסתור בניָנו. תאמר: "יודע אני ערכו של זמן ואיני רוצה בהפסדו" – כלום אינך רואה, שמי שמשתמש בו שלא כדין, מרבה הפסדו ממי שמבטלו. ילד שלמדוהו לִמוד שאינו הגון לו מרוחק מן החכמה יותר ממי שלא למד כלום. מיצר אתה על שנותיו הראשונות שיוצאות לבטלה? כלום אין ערך לאושר זה שהוא שרוי בו? כלום אין ערך לדלוגיו, שעשועיו וריצותיו כל היום? הרי לעולם לא יהא עסוק כל כך!
אפלטון בריפובליקה שלו, שהכל רואים אותה כחמוּרה, מגדל את הילדים מתוך חגים, משחקים, שירים ושעשועים. אפשר לומר, שיצא ידי חובת הכל כשלמדם להתענג יפה. – סיניקה אומר על הנֹער הרומאי העתיק, שכל ימיו היה עומד על רגליו ומעולם לא למדוהו דבר, שהיה בו צורך בישיבה. כלום פחת ערכו של נוער זה, לכשהגיע לגיל של גבר?
- - -

אמיל בני: אנו כֻּלנו מבקשים להיות מאושרים. זוהי תכליתו של כל יצור בעל רגש. מאויים ראשונים הם שנטע הטבע בתוכנו, שאינם נעקרים מלבנו לעולם. אלא היכן האֹשר? מי ידעו? כל אדם מחזר עליו ואין אחד מוצאו. אדם רודף אחריו כל ימיו ומת ואין בידו כלום. – ידידי הצעיר! בשעה שיצאת לאויר העולם החזקתיך בזרועותי ועמדתי והתחיבתי בפני אל עליון להקדיש חיי לאשרך. כלום ידעתי אותה שעה על מה נתחייבתי? לא ידעתי אלא זה בלבד, שכשאני מביא לך אֹשר, גם אני מובטח בו, שכשאני טורח לך, אני טורח גם לי.
כל אימת שאין אנו יודעים מה לעשות, חכם שבָּנו נוהג ב"שב ואל תעשה". כלל זה, אדם זקוק לו הרבה ומקָימו מעט. מי שמחזר על האֹשר ואינו יודע מקומו, סופו שמתרחק הימנו, מרבה לתעות בדרכים ומרבה תקלות לעצמו. להוטים אחר חיי נחת, מוטב לנו להשלות נפשנו ולרדֹף אחריהם, ולא לישב בטלים. וכיון שפרשנו ממקום זה, שהיינו יכולים להכירם, שוב אין אנו יודעים לחזור בנו.
ואף על פי שנתפסתי לאותה בערות, הייתי משתדל להמנע מתקלה זו. כיון שהתחלתי מטפל בך, אמרתי בלבי: אין אני מפסיע אפילו פסיעה מיותרת אחת ומעכב גם בידך. מעולם לא נטיתי מדרכו של טבע והייתי ממתין לו עד שמראני דרכו של אֹשר. עד שמצאתי שאין שתי דרכים הללו אלא אחת ושלא מדעת הייתי מהלך בדרך לאֹשר.
- - -
מבקש אתה לחיות חיים של עשר וחכמה, דבק לבך ביופי שאינו עובר. כוון משאלותיך לפי תנאיך. הקדם חובות לנטיות. הרחֵב חֹק ההכרח גם על ענינים מוסריים. למד לאבד כל שניתן לאבוד, לוַתר בשעה שהמוסר מצוה לך. התנשא מעל למקרים והתר לבך מהם ולא יקרעוהו. למד להיות אמיץ בשעה שהגלגל חוזר עליך ואין אתה נפגע לעולם. הוֵי תקיף בחובתך ואין אתה נענש לעולם. ולא עוד אלא שאתה מאושר על כרחו של גורל, חכם על כרחן של תאווֹת. קנינים פריכים הללו, אתה מוצא בהם תענוג, ששום דבר שבעולם אינו יכול לקלקל. הם ברשותך ואין אתה ברשותם. חש אתה: אדם זה, שהכל מתחמק ממנו, אינו נהנה אלא ממה שמוכן לאבדו. אמת, שאין אתה הוזה בשעשועים מדומים. כנגד זה אין לך חלק ביסורים מרובים שכרוכים בהם. הרבה הרוַחת בחליפין הללו, שהיסורים שכיחים וממשיים והשעשועים נדירים ובטלים. כיון שנִצחת דעות משובשות הרבה, אתה מבטל בלבך גם דעה זו שמפריזה בערכם של חיים. אתה מבלה ימיך בנחת ומסיימם בלא פחד, פורש מהם כשם שאתה פורש מכל דבר אחר. אחרים פחודים ובהולים. כסבורים הם שביציאתם מן העולם, חוזרת הויתם לאין. ואִלו אתה, שיודע אפסיותם של חיי שעה, מאמין בחיי עולם שמתחדשים עליך. המוֶת סופו של רשע ותחִלתו של צדיק.
- - -

מקור: ז'אן ז'ק רוסו "כתבים חנוכיים" (אמיל או על דבר החנוך), ליקט ותרגם ד"ר אשר בן-ישראל, הוצאת דב-בר אהרונסון.

 

 
ציר הזמן
1522
 
1524
1555
1564
1569
1627
 
1648
 
1651
1665
1667

 

 


Terms and Conditions of Use of the Website
Copyright © 1992 - 2008 The Department for Jewish Zionist Education. All rights reserved.
The e-mail addresses @jajz are being discontinued
To Contact Us, Click and Choose Educational Helpdesk under Category