רקע וכותרת
כאשר פאולוס כתב איגרת זו קרוב לוודאי שהיה בקורינטוס, במהלך מסעו המיסיונרי השלישי. עבודתו במזרח התיכון כמעט והושלמה, והוא חפץ ביותר לבקר בכנסייה ברומא. אולם באותו הזמן הוא לא יכול היה להגיע לרומא ולפיכך הוא שלח אליהם איגרת כי בכוונתו להגיע לרומא בדרכו מפעילותו המיסיונרית בספרד. איגרת זו שימשה כהקדמה תיאולוגית לכהונה האישית הנכספת.

אודות הכותב ותאריך הכתיבה
מחבר איגרת זו היה פאולוס שליחו של ישו. סביר להניח שהאיגרת נכתבה בתחילת אביב 57 לספירת הנוצרים.

נושא האיגרת ומסריה
הנושא העיקרי בו מתמקד פאולוס באיגרת לרומיים הוא הבשורה הבסיסית: התוכנית האלוהית להבאה לצדיקות ולגאולה של הגזע האנושי כולו, יהודים וגויים כאחד (ראה 17-16:1); "הבשורה של אלוהים" (1.1), כוללת הצדקות שנעשו על ידי האמונה, אולם היא גם מאמצת אליה רעיונות מיוחסים אחרים כגון אשמה, התקדשות וביטחון. האיגרת לרומיים היא ההצהרה הסיסטמתית והברורה ביותר בתנ"ך לפי האמונה הנוצרית.

קווי המתאר של האיגרת
I. הקדמה (1.16-1.1).
II. הנושא: הצדיקות האלוהית (17-1.16).
III. חוסר הצדיקות בקרב האנושות כולה (3.20-1.18).
IV. צדיקות מיוחסת אשמה: הצדקה (6.21-3.21).
V. צדיקות נרכשת: התקדשות (8.39-6.1).
VI. הגנה על הצדיקות האלוהים: בעיית דחייתו של עם ישראל (11.36-9.1).
VII. קיום הלכות הצדיקות. (15.13-12.1)
VIII. סיכום (14.33-15).
IX. שבחים וברכות (27-16.1).
- - -

פרק ה
1 לָכֵן אַחֲרֵי נִצְדַּקְנוּ בָאֱמוּנָה שָׁלוֹם לָנוּ עִם הָאֱלֹהִים בַּאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ 2 אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מָצָאנוּ בָאֱמוּנָה גַּם מְבוֹא הַחֶסֶד הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹמְדִים בּוֹ וְנִתְהַלֵּל בְּתִקְוַת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים׃ 3 וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְהַלֵּל בַּצָּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְנוּ כִּי הַצָּרָה מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת׃ 4 וְסַבְלָנוּת לִידֵי עֲמִידָה בְנִסָיוֹן וַעֲמִידָה בְנִסָּיוֹן לִידֵי תִקְוָה׃ 5 וְתִקְוָה הִיא לֹא תָבִישׁ כִּי הוּצְקָה בִּלְבָבֵנוּ אַהֲבַת אֱלֹהִים עַל יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנִּתָּן לָנוּ׃ 6 כִּי הַמָּשִׁיחַ בְּעוֹדֵנוּ חַלָּשִׁים מֵת בְּעִתּוֹ בְּעַד הָרְשָׁעִים׃ 7 לֹא בִמְהֵרָה יָמוּת אִישׁ בְּעַד הַצַּדִּיק אֲבָל אֶפְשַׁר שֶׁיִּשָׂאֵהוּ לִבּוֹ לָמוּת בְּעַד הַטּוֹב׃ 8 וּבָזֹאת הוֹדִיעַ הָאֱלֹהִים אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ אֲשֶׁר מָשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ וַאֲנַחְנוּ עוֹד חַטָּאִים׃ 9 וְעַתָּה אֲשֶׁר נִצְדַּקְנוּ בְּדָמוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנִּוָּשַׁע בּוֹ מִן הַקָּצֶף׃ 10 כִּי הִנֵּה הֻרְצִינוּ לֵאלֹהִים בְּמוֹת בְּנוֹ בִּהְיוֹתֵנוּ אֹיְבִים אַף כִּי נִוָּשַׁע עַתָּה בְּחַיָּיו אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻרְצִינוּ׃ 11 וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְהַלֲלִים אֲנַחְנוּ בֵּאלֹהִים עַל יַד אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בּוֹ עַתָּה הָיָה לָנוּ הָרִצּוּי׃ 12 לָכֵן כַּאֲשֶׁר עַל יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם וְהַמָּוֶת בְּעֵקֶב הַחֵטְא וְכֵן עָבַר הַמָּוֶת עַל כָּל בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי אֲשֶׁר כֻּלָּם חָטָאוּ׃ 13 כִּי לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה כְּבָר הָיָה חֵטְא בָּעוֹלָם אֶלָּא שֶׁלּא יֵחָשֵׁב חֵטְא בְּאֵין תּוֹרָה׃ 14 אַף עַל פִּי כֵן מָשַׁל הַמָּוֶת מֵאָדָם עַד משֶׁה גַּם עַל אוֹתָם שֶׁלּא חָטְאוּ כְּפִשְׁעוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר בִּדְמוּתוֹ הוּא הֶעָתִיד לָבוֹא׃ 15 אֲבָל לֹא כַפֶּשַׁע הַמַּתָּנָה כִּי הִנֵּה בְּפֶשַׁע הָאֶחָד מֵתוּ הָרַבִּים אַף כִּי חֶסֶד אֱלֹהִים וּמַתְּנָתוֹ רַבּוּ לָרַבִּים בְּחֶסֶד הָאָדָם הָאֶחָד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ 16 וְאֵין הַמַּתָּנָה כַּדָּבָר שֶׁהָיָה עַל יְדֵי אֶחָד שֶׁחָטָא כִּי הַדִּין בָּא מֵאֶחָד לְחַיֵּב וּמַתְּנַת הָחֶסֶד הִיא לְזַכּוֹת מִפְּשָׁעִים רַבִּים׃ 17 כִּי אִם בְּפֶשַׁע הָאֶחָד מָלַךְ הַמָּוֶת עַל יְדֵי הָאֶחָד אַף כִּי מְקַבְּלֵי שִׁפְעַת הַחֶסֶד וּמַתְּנַת הַצְּדָקָה יִמְלְכוּ בַחַיִּים עַל יְדֵי הָאֶחָד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ 18 לָכֵן כַּאֲשֶׁר בְּפֶשַׁע אֶחָד נֶאְשְׁמוּ כָּל בְּנֵי אָדָם כֵּן בִּזְכוּת אַחַת יִזְכּוּ כָל בְּנֵי אָדָם לַחַיִּים׃ 19 כִּי כַּאֲשֶׁר בִּמְרִי הָאָדָם הָאֶחָד הָיוּ הָרַבִּים לְחַטָּאִים כֵּן בְּמִשְׁמַעַת הָאֶחָד יִהְיוּ הָרַבִּים לְצַדִּיקִים׃ 20 וְהַתּוֹרָה נִכְנְסָה לְמַעַן יִרְבֶּה הַפָּשַׁע וּבַאֲשֶׁר רָבָה הַחֵטְא עָדַף עָלָיו הֶחָסֶד׃ 21 לְמַעַן יִמְלֹךְ הַחֶסֶד עַל יְדֵי הַצְּדָקָה לְחַיֵּי עוֹלָם בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ כַּאֲשֶׁר מָלַךְ הַחֵטְא בַּמָּוֶת עַד הֵנָּה.

פרק ו
1 אִם כֵּן מַה נֹּאמַר הֲנַעֲמֹד בַּחֵטְא לְמַעַן יִרְבֶּה הֶחָסֶד׃ 2 חָלִילָה לָּנוּ כִּי מַתְנוּ לַחֵטְא וְאֵיךְ נוֹסִיף לִחְיוֹת בּוֹ׃ 3 אוֹ הַאֵינְכֶם יֹדְעִים כִּי כֻלָּנוּ הַנִּטְבָּלִים לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמוֹתוֹ נִטְבָּלְנוּ׃ 4 לָכֵן נִקְבַּרְנוּ עִמּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת לְמַעַן נִתְהַלֵּךְ בְּחַיִּים מְחֻדָּשִׁים כַּאֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ נֵעוֹר מִן הַמֵּתִים עַל יְדֵי כְּבוֹד הָאָב׃ 5 כִּי אִם נִדְבַּקְנוּ בְּדִמְיוֹן מוֹתוֹ אָכֵן דְּבוּקִים נִהְיֶה גַּם לִתְחִיָּתוֹ׃ 6 בַּאֲשֶׁר יֹדְעִים אֲנַחְנוּ כִּי נִצְלַב עִמּוֹ הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בָּנוּ לְמַעַן יֹאבַד גּוּף הַחֵטְא וְלֹא נִהְיֶה עוֹד עֲבָדִים לַחֵטְא׃ 7 כִּי הַמֵּת נִקָּה מִן הַחֵטְא׃ 8 וְהִנֵּה אִם מַתְנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ נַאֲמִין כִּי גַם נִחְיֶה עִמּוֹ׃ 9 בַּאֲשֶׁר יָדַעְנוּ כִּי הַמָּשִׁיחַ אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֵעוֹר מִן הַמֵּתִים לֹא יָמוּת עוֹד וְלֹא יִשְׁלַט בּוֹ עוֹד הַמָּוֶת׃ 10 כִּי אֲשֶׁר מֵת מֵת לַחֵטְא פַּעַם אֶחָד וַאֲשֶׁר חַי חַי הוּא לֵאלֹהִים׃ 11 וְכֵן גַּם אַתֶּם הֱיוּ בְעֵינֵיכֶם כְּמֵתִים לַחֵטְא וְחַיִּים לֵאלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ׃ 12 אִם כֵּן אֵפוֹא אַל תִּשְׁלַט הַחַטָּאת בְּגוּפְכֶם אֲשֶׁר יָמוּת לְהַטּוֹת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי תַאֲוֹתָיו׃ 13 וְאַל תִּתְּנוּ אֶת אֵבָרֵיכֶם לִהְיוֹת לִכְלֵי עָוֶל לַחֵטְא אֲבָל תְּנוּ עַצְמְכֶם לֵאלֹהִים כַּחַיִּים מֵעִם הַמֵּתִים וְאֵבָרֵיכֶם לִכְלֵי צְדָקָה לֵאלֹהִים׃ 14 כִּי הַחֵטְא לֹא יִשְׂתָּרֵר עוֹד עֲלֵיכֶם מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם תַּחַת הַתּוֹרָה כִּי אִם תַּחַת הֶחָסֶד׃ 15 וְעַתָּה הֲנֶחֱטָא מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ תַּחַת הַתּוֹרָה כִּי אִם תַּחַת הֶחָסֶד חָלִילָה׃ 16 הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי אֲשֶׁר תִּתְּנוּ נַפְשְׁכֶם לוֹ לִהְיוֹת עֲבָדָיו לָסוּר לְמִשְׁמַעְתּוֹ עֲבָדִים אַתֶּם לוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ אִם לַחֵטְא אֱלֵי מָוֶת אִם לַמִּשְׁמַעַת אֱלֵי צְדָקָה׃ 17 אֲבָל תּוֹדֹת לֵאלֹהִים כִּי הֱיִיתֶם עַבְדֵי הַחֵטְא וְאַחַר שְׁמַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם לְצוּרַת הַלֶּקַח אֲשֶׁר חֻנַּכְתֶּם בָּהּ׃ 18 שֻׁחֲרַרְתֶּם מִידֵי הַחֵטְא לָכֵן הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם לַצְּדָקָה׃ 19 כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם אֲנִי מְדַבֵּר מִפְּנֵי בְשַׂרְכֶם הֶחָלוּשׁ כִּי כַּאֲשֶׁר לְפָנִים הֲכִינוֹתֶם אֶת אֵבָרֵיכֶם לַעֲבוֹדַת הַטֻּמְאָה וְהָרֶשַׁע לְהַרְשִׁיעַ כֵּן עַתָּה הָכִינוּ אֶת אֵבָרֵיכֶם לַעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה לְהִתְקַדֵּשׁ׃ 20 כִּי בְעֵת הֱיוֹתְכֶם עַבְדֵי הַחֵטְא חָפְשִׁים הֱיִיתֶם מִן הַצְּדָקָה׃ 21 וּמָה אֵפוֹא הַפְּרִי שֶׁהָיָה לָכֶם אָז מִן הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עַתָּה תֵבשׁוּ מֵהֶם כִּי אַחֲרִיתָם הַמָּוֶת׃ 22 אָכֵן עַתָּה בִּהְיוֹתְכֶם מְשֻׁחֲרָרִים מִידֵי הַחֵטְא וּמְשֻׁעְבָּדִים לֵאלֹהִים יֵשׁ לָכֶם פֶּרְיְכֶם לִקְדֻשָּׁה וְאַחֲרִיתוֹ חַיֵּי עוֹלָם׃ 23 כִּי שְׂכַר הַחֵטְא הוּא הַמָּוֶת וּמַתְּנַת חֶסֶד אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי הָעוֹלָמִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ.

מקור:
המבוא תורגם מ: Holy Bible – New Revised Standard Version, Zondervan Bible Publishers. תרגמה ליאת איטה טפרמן. טקסט ה"ברית החדשה" צוטט מ:ספרי הברית החדשה, תרגם מיוונית פרופ' פראנץ דעליטש, החברה הבריטית והעולמית להפצת כתבי הקודש, סוכנות ישראל