וכבר היה ר"ג
ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך.
ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין,
ורבי עקיבא משחק.
אמרו לו: מפני מה אתה משחק?
אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין
בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה?
אמר להן: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה
וכמה.
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם.
כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין
ור"ע מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו, מקום שכתוב בו: (במדבר א) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו
בו ולא נבכה?
אמר להן: לכך
אני מצחק, דכתיב: (ישעיהו ח) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת
זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה
במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה
כתיב: (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו',] בזכריה כתיב: (זכריה
ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, עד שלא נתקיימה נבואתו של
אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו
של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.
מקור: תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד עמוד א - עמוד ב