לערוך אנתולוגיה מתוך מבחר כה גדול של חיבורים אוטופיים שנכתבו במהלך אלפי שנים בגבולות תרבות המערב, היא משימה כמעט בלתי אפשרית. הבחירה היא בהכרח אישית והמבחר סובייקטיבי. רבים וטובים הם הכותבים והיצירות שאינם מיוצגים פה ושלא מצאו את דרכם למהדורה נסיונית ראשונה זו. מגוון רחב ועשיר זה אף הכתיב שימוש בייצוגים קצרים ותמציתיים, בדרך כלל, מתוך היצירה השלמה, ואת השמטתו של כל חומר מיותר. מבחר מתומצת זה הוא כאמור רק אפשרות אחת מיני רבות וכך מוזמן הקורא להתייחס אליו. השאיפה העיקרית היתה להצביע על ריבוי הפנים ועל מגוון הסגנונות והצורות שקיבלה הכמיהה האוטופית במהלך רוב שנות התפתחות התרבות במערב.
מבחינת המבנה האנתולוגיה מורכבת מחמישה חלקים: חמישה שערים, לחמש תקופות עוקבות; כשלושת אלפי שנות יצירה וכשלוש מאות יצירות שונות. דגש מיוחד ניתן כמובן להתפתחותו של הרעיון האוטופי ביהדות, מראשיתו ועד לגלגולו בתנועת התחייה המודרנית, ובחזון החירות הלאומית במולדת ההיסטורית. ייצוג נרחב ניתן גם ליצירות אוטופיות מכל התרבויות הגדולות שהשפיעו על היהדות או הושפעו ממנה: ההלניזם, הנצרות, האיסלאם ותרבות המערב בכלל. היצירות הפותחות עוסקות בהויה האוטופית של ראשית התרבות כפי שהיא מופיעה בספרי הקודש ובמיתוסים המכוננים הגדולים ואילו המסיימות עוסקות באוטופיות ציוניות, ובדיסטופיות מודרניות אוניברסליות.
אנתולוגיה זו נולדה על מנת להביא בפני הקוראים מגוון רחב ועשיר של יצירות העוסקות בחזון ובברית תוך אימוץ פירוש רחב וכולל של מושגים קשורים אלה. גם החוזה (בעל החזון) וגם הברית חוזים את העתיד, ומנסחים בו את הרצוי והראוי. השאיפה לתיקון העולם היא לעיתים קרובות גם השאיפה לניסוח ברית ואמנה חברתית, שכן הגשמת החזון עצמו כרוכה לרוב בקיומו של הסכם כלשהו, של התחייבות, של חוזה, של ברית.
אנתולוגיה זו גם אינה מתיימרת לייצג או לסכם את כל תולדות היצירה האוטופית והתפתחותה אלא לשמש מעין שער ופרוזדור אחד בלבד אל טרקלין רחב ורב מימדים של שירה, ספרות, הגות, תפילה וכתבים אחרים בתחום זה. מסיבה זו ומשיקולים מעשיים נוספים נדחתה בשלב זה הכללת יצירות ראויות רבות שאינן קיימות בעברית ובאנגלית גם יחד, ואלה הושמטו או זכו לייצוג קצר בלבד. גם יצירות הקשות להבנה ופיענוח מחוץ להקשרן המלא הושמטו; ההנחה היתה שהקורא הרגיל העשוי לעיין באנתולוגיה זו איננו דווקא מומחה לתרבות יהודית בפרט ולמערבית בכלל.
לסיום אני מבקש להודות לכל החוקרים ואנשי האקדמיה הרבים, מהארץ ומהעולם, שסייעו לי בעצותיהם הטובות, ובמיוחד לפרופסור אסא כשר ,פרופ' משה צוקרמן, פרופ' משה אידל, פרופ' יוסף אגסי, פרופ' מרגלית פינקלברג ,ד"ר מיכאל מאך, ורבים אחרים שהטרדתים בשאלות – ולכולם אני חב תודה על עצותיהם הטובות. עם זאת אין כמובן במה שחסר או שנוי במחלוקת באנתולוגיה זו אלא להעיד עלי בלבד, כמו על קוצר היריעה ומגבלות הזמן. אני מבקש, כמו כן, להודות לכל אנשי הסוכנות היהודית – מנהלים, עובדים וחברי וועדת ההיגוי - שסייעו בידי לכל אורכה של התקופה בה התהווה אוסף זה, ואף חיזקו ועודדו את השאיפה ליצירת אנתולוגיה מקיפה ופלורליסטית ככל האפשר.

ציון מיטל, רמת השרון - 2004