המחלקה לחינוך יהודי-ציוני, חטיבת האופק, תחום ליווי שליחים                                                                         א' באלול תשס"ה, 5 בספטמבר 2005

     מי שמתעניין בעולם היהודי באירופה כיום, יודע בוודאי שהקיבוץ היהודי
     במוסקבה הוא אחד מהגדולים ביבשת. כ-80,000 יהודים מתגוררים בה;
     מאות ארגונים קהילתיים, בתי כנסת, בתי ספר יומיים ובתי ספר משלימים
     מתקיימים זה בצד זה; יש בה מוזיאון שואה ממלכתי כמו בברלין
     ובוושינגטון, נציגויות של כמעט כל זרם רעיוני יהודי וארגון יהודי
     בין-לאומי שמכבד את עצמו, ואפילו דגם של הכותל המערבי מקשט את
     הרחבה מול בית הכנסת הגדול ברחוב סְפָּאסוֹ-גְליניסצֶ'נסְקי
     (אַרְחִיפּוֹבָה לשעבר).
     סביר להניח, שאם נכתוב רק משפט אחד על הארגונים האלה נחרוג
     מהיקפו של מאמר ממוצע ואולי אף נגיע לספרון קצר. כיום קשה לדמיין
     את מוסקבה שלפני שני עשורים, על סף תקופתו של גורבצ'וב.

בית הכנסת המרכזי ה'חוראלי' (המקהלה). עם הקמתו בסוף המאה ה – 19,
התחילה לפעול בו מקהלה מקצועית של חזנים.

בהכרזת המדיניות החדשה של פתיחות (גלסנוסט), בכל מוסקבה היה רק מספר קטן של חוגי בית מחתרתיים. החוגים האלה היו מנותקים מכלל יהודי מוסקבה. לרוב השתתפו בהם מסורבי עלייה, שחלמו לעלות לארץ ברגע שהשלטון ירשה להם לצאת מגבולות המדינה.
רוב יהודי מוסקבה התעניינו אז בחיי קהילה יהודיים ולא בעלייה לארץ. הנסיבות והמניעים השתנו, אך התוצאות די דומות גם היום. בנימה אופטימית, אומר שהיקף היהודים המעורבים בצורה זו או אחרת בחיים היהודיים גדל לאין ערוך.

יהודי מוסקבה כיום
במוסקבה כ-80,000 יהודים. מדובר על גרעין האוכלוסייה (שלרובם יש שני הורים יהודים). האוכלוסייה המורחבת גדולה הרבה יותר, אך כל ההערכות לגבי הזדהותה עם העם היהודי תהיינה ספקולטיביות לחלוטין.
האוכלוסייה היהודית מפוזרת בכל חלקי העיר, ומעורה בחיי החברה הכללית. מספר נישואי התערובת מרקיע שחקים. בעיה נוספת היא גילה המבוגר של האוכלוסייה: יותר יהודים מתים מאשר נולדים; רוב יהודיות מוסקבה עברו את גיל הפוריות; התחזית הדמוגרפית אינה מעודדת; המצב הכלכלי במוסקבה טוב ויהודים לא ממהרים לעלות לישראל; רמת החיים של רוב יהודי מוסקבה גבוהה יחסית, ורובם משׂתכרים מעל הממוצע במשק. לא קשה לנחש, על כן, מה יהיה הגורל הקיבוצי של היהודים במוסקבה בתוך דור אחד או שניים.

יוצאי הדופן הם המהגרים החדשים בני העדות הלא-אשכנזיות מקווקז ומאסיה התיכונה. רבים מהם למדו ב"בית הספר של מדינת ישראל": הם עלו לארץ וירדו לרוסיה. יהודים אלה מעורבים במוסדות קהילתיים כלל-יהודיים, מקימים מסגרות עצמאיות כמו אגודות למיניהן ובתי כנסת, ורבים שולחים את ילדיהם לבתי ספר יומִיים יהודיים. הם הרבה יותר פעילים מאחיהם הוותיקים, צאצאיהם של יהודי תחום המושב. מבחינה מסוימת הם מזכירים את הדור הראשון של המהגרים האשכנזים שהגיעו למוסקבה היישר מהשטעטל. קשה לדעת את מספרם המדויק של יוצאי קווקז ובוכרה במוסקבה; אחדים מעריכים שמדובר בכמה אלפים. על כל פנים, מספרם קטן בהשוואה לאשכנזים, אך נוכחותם מורגשת.
בין היורדים נמצא גם אשכנזים יוצאי מוסקבה וערים אחרות בברית המועצות לשעבר. רבים מהם מחזיקים בשני דרכונים - ישראלי ורוסי (אחרי שנת 1992 לא נשללה מהעולים לישראל אזרחותם הרוסית). יש הערכות "פראיות" באשר למספרם האמיתי; בוודאי לא מדובר על עשרות אלפים, אלא על מאות רבות, אולי כמה אלפים.
צעירים רבים, לפני עזיבתם את ישראל, קלטו את השפה העברית, ספגו את המנטליות הישראלית ורכשו מקצוע. ללא ספק, מבחינה מסוימת אפשר לראות בהם "סוכני התרבות הישראלית", כולל רכיביה היהודיים. הם בהחלט גם צורכי התרבות היהודית. הם פוקדים תכופות את מוסדות הקהילה וארגונים יהודיים, קונים אוכל ישראלי בחנויות הכשרות המעטות בעיר, שולחים את ילדיהם לגנים ולבתי ספר יהודיים, יוצרים מקומות בילוי משותפים ומבלים יחד.

ארגונים יהודיים ומוסדות הקהילה
אם בעולם היהודי היו מארגנים תחרות - כמה ארגונים יהודיים קיימים בכל עיר - הייתה מוסקבה מקבלת מקום מכובד. במוסקבה קיימים עשרות, אם לא מאות, ארגונים, מוסדות ואגודות של יהודים. מפתיע שמרבית יהודי מוסקבה אינם מודעים כלל לקיומם של 90% מהם. מאז שנוסד בסוף שנות ה-80 "הוועד" - ארגון גג של ברית המועצות, מים רבים זרמו בנהר של מוסקבה.
כיום קיים הקונגרס היהודי-הרוסי REK - ארגון גג של יהודי רוסיה. על הכתר הגדול מתחרים שני ארגוני גג של הקהילות הדתיות: קונגרס הקהילות והארגונים היהודיים-דתיים ברוסיה - KEROR, והפדרציה של הארגונים היהודיים ברוסיה - FEOR של תנועת חב"ד.
נציגיו של ה- KEROR הם הרב המזדקן אדולף שייביץ' - "שריד" מהתקופה הסובייטית, והרב ואב בית דין רבני במוסקבה פנחס גולדשמידט, יליד שווייץ שמתגורר כ-16 שנים במוסקבה. מוסדות הארגון נמצאים בבית הכנסת המרכזי.
הרב הראשי של FEOR, ברל לזר, יליד מילנו, התאזרח לפני כמה שנים והוא יושב במרכז קהילתי מפואר במריאנה רוסצ'ה. לאחרונה נראה שקרנה של FEOR עולה. הנשיא ולדימיר פוטין מסביר פנים לרב לזר. הזרמים הלא-אורתודוכסיים - הרפורמים והקונסרבטיבים - הכו שורשים מזמן. "בית הלל", מועדון סטודנטים יהודים, מושך את הצעירים ומציע להם תכניות מגוונות.
ארגוני חסד למיניהם מושיטים יד לנזקקים. ארגון חסד של בית הכנסת ברח' בּוֹלְשָיָה בְּרוֹנָיָה משרת אלפי זקנים בודדים.
קצרה היריעה מלספר על כל ארגון יהודי במוסקבה. ארגונים ישראליים פועלים שנים רבות בעיר: ניכרת פעילות ענפה של הסוכנות היהודית, ארגון הג'וינט קנה בית קהילה מפואר במרכז מוסקבה, ולשכת הקשר "הנתיב" מפעילה את המרכז הישראלי.

מוסדות החינוך וההשכלה
בשבעה בתי הספר היהודיים היומיים לומדים כ-1,500 תלמידים, במסגרת תכנית חפציב"ה, המשותפת לסוכנות היהודית ולמשרד
החינוך הישראלי. בתי הספר הללו מקבלים סיוע כספי וחינוכי: מורים-שליחים, חומרי לימוד, הכשרות מקצועיות וכו'. רוב בתי
הספר נחשבים ברמה סבירה, אך אין ביניהם אף לא בית ספר יוקרתי אחד. רובם מופעלים בידי ארגונים דתיים ולא מתקבלים אליהם
תלמידים שאינם יהודים לפי הלכה. בכולם מלמדים היסטוריה ומסורת יהודית ועברית. במוסקבה קיים אף בית הספר הפרטי ה"ישראלי",
אך הוא לא נתמך על-ידי תכנית חפציב"ה. קיים גם חינוך יהודי משלים, כלומר בתי ספר של יום א', אך הוא פחות מפותח ופחות משופע בתלמידים ובמשאבים. החינוך הישיבתי אינו מפותח. יש ארבע ישיבות: "תומכי תמימים" - של חב"ד, "תורת חיים" ו"אוהל יעקב" - של ליטאים, ו"תורה מציון"- הכולל הציוני הנתמך על-ידי הסוכנות היהודית, לא יכולות להתפאר לא בכמות התלמידים ולא ברמת הלימודים.

במוסקבה של היום, מי שחפץ ללמוד יהדות ברמה גבוהה ולשלוט בשפה העברית, שפת אבותיו, יכול לעשות זאת בלי כל בעיה. לעומת הישיבות, האוניברסיטאות היהודיות פורחות; רק חבל שרוב תלמידיהן אינם יהודים. במקרה הטוב הם מכונים "הזכאים", כלומר: זכאים לעלות לארץ לפי חוק השבות.
האוניברסיטה היהודית במוסקבה, טורו-קולג', אקדמיה על-שם הרמב"ם, ומוסדות אקדמיים אחרים מתחרים על לבו של הנוער היהודי, שברובו המכריע מעדיף לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטאות ממלכתיות לא יהודיות.

אנטישמיות
בעבר עיצבו שלטונות הקרמלין וכיוונו את המדיניות האנטישמית. היום אין אנטישמיות ממלכתית רשמית, אך לפעמים נדמה שזאת רק למראית עין. ציד האוליגרכים (אילי ההון), של פוטין, שחלקם יהודים או יהודים למחצה, מזכיר את התקופות האפלות בהיסטוריה של ברית המועצות.
בשנים האחרונות האנטישמים מרימים את הראש ותוקפים. מספר התקיפות כלפי יהודים ואתרים הקשורים ליהדות במחצית הראשונה של שנת 2005, גדול ממספר מעשי הבריונות כלפי יהודים שהתרחשו בכל השנה שעברה.
השיא בהתקפות האנטישמים היה לאחרונה בדוּמָה (הפרלמנט הרוסי), כשקבוצת חברי הפרלמנט האשימה את הדת היהודית (על סמך הקטעים מקיצור "שולחן ערוך") בשנאת זרים, בגזענות ובעידוד פעילות אנטי-רוסית.
עד כה נאספו 15,000 חתימות של אזרחי רוסיה התובעים להגביל את פעילותם של הארגונים היהודיים ושל מוסדות הדת היהודית במדינה. היהודים לא שותקים: הרב ברל לזר הגיש תביעה נגדית; ארגונים יהודיים מארגנים עצומות והפגנות. לא ברור אם הדבר יועיל, אולם ברור שהמאבק נגד האנטישמיות הגואה חשוב להמשך הקיום היהודי במוסקבה ובפדרציה רוסית כולה.

מעט היסטוריה על יהודי מוסקבה

לסיכום
במאה העשרים עברה קהילת יהודי מוסקבה תהפוכות רבות יחד עם העיר עצמה. קהילה שמנתה פחות מ-10,000 איש, גדלה בתוך 40 שנה לרבע מיליון, וכיום היא מונה כ-80,000 יהודים. יהודי מוסקבה הם הקהילה הגדולה ביותר בכל ברית המועצות לשעבר ובמזרח אירופה. אולם שיעור התבוללות גבוה, הזדקנות האוכלוסייה היהודית, אנטישמיות, הגירה וקשר רופף עם מוסדות הקהילה מעלים סימני שאלה לגבי העתיד של הקיבוץ היהודי במוסקבה.

נסיים בנימה אופטימית: העובדה שרק מיעוט של יהודים במוסקבה פעילים בחיי הקהילה, היא אתגר רציני לכל העוסקים בחינוך היהודי ברוסיה, ומתפקידנו לסייע בידם.


ד"ר אורי תאיר הוא המנהל החינוכי של תכנית חפציב"ה (חינוך פורמלי, ציוני-יהודי, בברית המועצות לשעבר), בחטיבה לחינוך יהודי בחמ"ע, במחלקה לחינוך יהודי-ציוני בסוכנות היהודית. בוגר מרכז מלטון לחינוך יהודי בתפוצות, כתב את עבודת הדוקטור שלו בנושא: "הזהות היהודית של מורים בבתי ספר יהודיים ברוסיה".