הרחוב שבו אני צועד בכל בוקר לעבודתי
השליחות בחמ"ע, מעצם הווייתה, היא היסטוריה. הפינות הקטנות האלו: נרות חנוכה בחלון דירתי, המשתקפים בחלונות שירות הביטחון המקומי ממול, דגל ישראל לצד פסל של לנין, ועוד ועוד. הדרכים הרבות והמגוונות שיהודים מצאו לבטא את זהותם שנשללה מהם, מעוררות השראה .
המגע עם החברה הלא-יהודית מרתק. ישראל נחשבת לאחת המעצמות החזקות בתבל ויש אליה הערכה רבה. עם זאת, באוגוסט 2005 פגשתי גם את צדו האחר של המטבע כאשר חבורת ניאו-נאצים המתינו למתפללים ביציאה מבית הכנסת בליל שבת, ובירכו אותם בתנועת יד של הצדעה בסגנון נאצי בזו הלשון: "ברחתם מִגָזָה ונכניס אתכם לגַז, הייל היטלר! זיג הייל!!!". אף שלא היה בכך ולוּ קמצוץ של אלימות פיזית, זו הייתה חוויה לא קלה.
אני מחזיק במגירה שלי תדפיס של תמונה מהארכיון הציוני המרכזי – גוויות של תינוקות יהודים שהושלכו מהחלונות אל הרחוב בפרעות 1905, רחוב שבו אני פוסע בדרך למשרדי הסוכנות מדי יום. זאת כדי שהשקט והשגשוג שזוכים להם היהודים בשנים האחרונות, לא יבלבלו אותי.
שליח הסוכנות על כיסאו של אוסישקין
 |
|
בית
הכנסת 'שושנת הזהבה' בדֶנְיֶיפְּרוֹפֶּטְרוֹבְסְק
|
הקהילה היהודית בדֶנְיֶיפְּרוֹפֶּטְרוֹבְסְק, או בשמה לפני המהפכה יֵקָטָרִינִיסְלָב, היא קהילה מיוחדת במינה. מאז הקמתה במאה ה-18 הוזמנו יהודים לפתֵח את העיר, שלא חלו עליה הגבלות תחום המושב.
במאה ה-19 הייתה יֵקָטָרִינִיסְלָב מרכז חשוב של התנועה הציונית. מנחם אוסישקין היה המורשה הציוני לפלך זה, ולמעשה מנהיג התנועה הציונית ברוסיה.
שליח הסוכנות היהודית, כבא כוחה של ההסתדרות הציונית בעיר, יושב למעשה על כסאו של אוסישקין, וזהו דבר מחייב!
נוסף על כך, נודעה חשיבות רבה לחסידות חב"ד בעיר. האדמו"ר האחרון גדל בה, ואביו, שכיהן כרב העיר, היה סמל של גבורה במאבקו מול השלטון הסובייטי, עד שנספה בשנת 1940 בגלות בקזחסטן.
העיר הייתה ועודנה מרכז תעשייתי חשוב, בין היתר הודות למיקומה על גדת נהר – בין אגני פחם ממזרח לבין ברזל ממערב – מה שהפך אותה לבירת הפלדה.
בשנת 1941, עם הפלישה הגרמנית, פונו רוב יהודי העיר יחד עם המפעלים, ו"רק" 20,000 יהודים – רובם קשישים, נשים וילדים – שלא פונו, נורו בימי חג שמחת תורה בפאתי העיר. ידוע כיום רק על שבעה ניצולים שהיו עדי ראייה לטבח. זאת הסיבה ש-100,000 היהודים ששבו לעיר בתום המלחמה, לא חוו ישירות את מוראות השואה.
לאחר המלחמה הייתה העיר סגורה לזרים בשל התעשיות הביטחוניות ששכנו בה, וכך נותרה קהילה גדולה מנותקת מאותם נימים דקים של קשר לעם היהודי ולישראל בדמות תיירים יהודים ועוד. גם בקשות עלייה מעיר סגורה לא נענו בקלות כלל וכלל.
 |
|
בניין
המשרדים בו נמצאים משרדי הסוכנות היהודית
|
עבודה משותפת עם שליח חב"ד
היסטוריה זו משפיעה עד היום על המקום שתופסות התנועה הציונית וחב"ד בחיי הקהילה.
בשנת 1991 שלח הרבי מלובביץ' את הרב שמואל קמינצקי ואת רעייתו חנה בבקשה אישית: "לדאוג ליהודים בעיר שלי". מאז ועד היום השכיל הרב קמינצקי ליצור מודל מופתי של שיקום קהילה יהודית, תוך אחדות וראייה מאוזנת של הצרכים הכלליים והדתיים. פעם אחר פעם הוא מצליח להפתיע אותנו מחדש ביוזמות במגוון תחומים. בעיר יש מערכת חינוך יהודי מפוארת, מפעוטון ועד למכללה אקדמית להכשרת מורות וגננות.
הקהילה בנויה במודל אמריקני, הכולל מנכ"ל וחבר נאמנים, ואנו
פועלים
בשותפות מלאה עימה. הרב קמינצקי הוא תומך נלהב של עלייה לישראל ושותף
לחזוננו לגבי חיבור הדור הבא של העם היהודי לישראל, בכל הרבדים.
במסגרת הרחבה של עבודתי אני גם משמש נציג המחלקה בנושא חינוך פורמלי
בחמ"ע. נסתפק רק בציון העובדה היבשה, שמשנת הלימודים 2003/4 הסוכנות
היהודית, בשיתוף משרד החינוך ורשתות חינוך בישראל, מפעילה את פרויקט
חפציב"ה – חינוך פורמלי ציוני-יהודי בברית המועצות לשעבר, בהיקף
של 45 בתי ספר, כ-10,500 תלמידים ו-72 מורים שליחים.
השימוש בלמידה מרחוק: הקמת מערכת לוועידות וידאו ואינטרנט
היוזמה המשמעותית ביותר בשליחות הייתה בעיניי בניית אולם לוועידות וידאו במכללה למורות. תחום ההוראה מרחוק והאופקים שהוא פתח בעבודה, היו כר נרחב ליוזמות. כך הפגשנו בוועידות וידאו, זו השנה השלישית, ניצולי שואה דוברי רוסית עם תלמידים ובני נוער שמתוקף הנסיבות ההיסטוריות אין להם היכרות ישירה עם השואה.החלטנו להגיע לכל יהודי באזור הנציגות באמצעות שידורי אינטרנט בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה, ועשרות ואף מאות צופים בהרצאות באינטרנט-קפה, גם בעיירות המרוחקות ביותר.
לציון 30 שנה למלחמת יום הכיפורים, הבאנו ל'שידור' את גיבור ישראל אביגדור קהלני, בלוויית קצין צעיר בחטיבה 7, בוגר בית הספר היהודי למורשת קרב, והפגשנו אותו עם תלמידים.
קצרה היריעה מלפרט מה עוד השגנו בהוראה מרחוק.
כיום, כמו אצל יתר שליחי המחלקה לחינוך, עיקר היזמות מושקעת בפיתוח יצירתי של תכניות 'מסע' המתאימות לקהילה ובתכנון דרכים מגוונות לשיווק פרויקט חשוב זה.
הרשימה שלי
 |
|
מבט
מבפנים על בית הכנסת 'שושנת הזהב'
|
קטונתי מלהמליץ לחבריי השליחים, ולמרות זאת – ולו לשם הניסיון – הנה כמה 'טיפים':
• סבלנות ונחישות הן אבני ההצלחה של יוזמות ושינויים הקשורים לקהילה ולשותפיה.
• ההתעדכנות בכלי עבודה חדשים (תכניות לימודים, ספרים, משאבי למידה, שיטות טכנולוגיות וכדומה) דורשת זמן ומאמץ, אך חיונית להצלחת השליחות.
• היכרות מעמיקה עם תולדות הקהילה שבה משרתים, החל במישור ההיסטורי הכללי והיהודי וכלה בהיסטוריה הארגונית של הקהילה, לא רק שתסייע בניתוח המצב ובקבלת החלטות, אלא אף תזכה את השליח בהערכה רבה מצד הקהילה.
• חשוב לא להתנוון בשליחות. אני כופה על עצמי משטר קפדני של קריאה, לימוד עצמי, פיתוח תכניות, הכנת הרצאות חדשות וכתיבת מאמרים. תסיסה אינטלקטואלית היא דלק חשוב בעבודת השליח.
בהצלחה לכולנו בהמשך הדרך!
אורי אוהלי