היהודים במזרח אירופה מעולם לא נתנו אמון במוסד הגויִי הזה שנקרא בחירות. מה, כל אחד יבוא, יכניס פתק לפי בחירתו, ובסוף נעמוד בפני הפתעה?! זה מתאים לגויים, לא ליהודים!!

על הבחירות של הגויים היו היהודים אומרים שהן משולות לבית חרושת לנייר, רק בהיפוך: "בבית חרושת לנייר", אומרת הבדיחה היהודית, "מכניסים מצד אחד כך וכך סמרטוטים, ומצד שני יוצא כך וכך נייר, ואילו בבחירות - מכניסים כך וכך נייר ויוצאים כך וכך סמרטוטים".

ואיך, אם כן, נראות הבחירות אצל היהודים?

כך מביא בלשונו גדול אספני ההומור היהודי, א.א.א.א. דרויאנוב, את סדר הבחירות של חברה קדישא.

 מעמידין את הקלפי על השולחן בבית המדרש הגדול, "הנאמן" מימין והדיין משמאל. מפשיל "הנאמן" את שרווליו עד למרפק, לקיים מה שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל", מכניס ידו דרך אגב לתוך קופסת הטבק, ומבליע לבין אצבעותיו גורל המוכן לו מלכתחילה, טורף בקלפי, מעלה גורלו ונותנו לדיין. נוטלו הדיין ומשתעל והולך עד שמחליפו בגורל אחר, המוכן לו מלכתחילה, ופורש לפני הסופר. נוטלו הסופר ורושם בספר – שֵם כרצונו. מרכיב הדיין משקפיו על חוטמו, מעיין בספר ואומר:
אישי הסופר, שמא טעית ורשמת שלא כהלכה?
מחזיר לו הסופר ואומר:
אדוני הדיין, שמא טעית ולא טרפת כהלכה?

מנהג נאה, או אולי מסורת עממית חביבה היא, שהיהודים אינם מפלים לרעה איש כשמדובר בזכות בחירה, ולכן כידוע יש מקומות (אפילו בימינו) שגם המתים מצביעים בהם.

מספרים שבעיירה אחת (שאת שמה אינני מזכיר כדי ששאר העיירות לא ייעלבו חלילה), כמה ימים לפני הבחירות, נכנסים שני יהודים לבית הקברות ומעתיקים את שמות הנפטרים הרשומים מעל המצֵבות. לבסוף הם מגיעים למצֵבה אחת ששמו של המת שחקוק עליה, שחוּק וקשה לקריאה. אחד מהם מציע להמשיך הלאה, אך חברו מתעקש ואומר: "בשום אופן לא! אני אנסה לפענח את השם, גם אם זה יגזול ממני שעה שלמה. ליהודי הזה יש זכות להצביע בבחירות ממש כמו לכל יהודי אחר".

גם התופעה הברוכה שמכונה היום "כלכלת בחירות", שהיא פיתוח חסר דמיון של המוסד הישן והיפה שנקרא בפשטות "שוחד בחירות", אהובה - ובצדק - על היהודי הקטן. אין שום סיבה שאזרח שסובל במשך ארבע שנים משלטון שלא הצביע בעבורו, לא ייהנה כמה חודשים לפני הבחירות (דברים אלה כוחם יפה גם לגבי שלטון שהאזרח כן הצביע עבורו).

בכפר הולדתי כַּרכּוּר, היו מתחרות תמיד שתי מפלגות הפועלים, מפא"י ומפ"ם, על השלטון במועצה המקומית. עולים חדשים, שנגד רצונם הפכו לחקלאים, גילו שימי ה"טרום-בחירות" הם ימים טובים שבהם שני המועמדים משתי המפלגות היו מחזרים אחרי כל האזרחים, גם אחרי כאלה שבשאר הימים לא טרחו לברכם לשלום.

פעם בא המועמד של מפ"ם לחצר של שלמה ס' וניסה לשכנע אותו שיצביע למפ"ם. במהלך השיחה אמר המבקש להיות ראש המועצה לשלמה: "אני מניח שאתה מכיר את היריב שלי המפ"איניק?"
שלמה, שישב על כיסא החליבה, אמר למפ"מניק: "בטח, הנה הוא שם, מאכיל את התרנגולות שלי", ואז קם מכיסא החליבה לפנות אותו לנציג מפ"ם.

את הסיפור הבא, שמוצאו ברוסיה, גוררים היהודים לכל מקום שהם באים אליו, וראה זה פלא: תמיד הוא מתאים, תמיד מגיעים בסוף שני מועמדים לתחרות הסופית על משרת ראש הממשלה או הנשיא או על כל משרה אחרת. ואז נותר רק להכניס במקומות הנכונים את השמות הנכונים, והעסק עובד. לצורך העניין אפשר לספר את הסיפור ברוח הימים האלה:
"תראה לאן הגענו?" אומר יהודי אחד לשני, "תחשוב כמה נורא הדבר, שעלֵינו להכריע בין אולמרט לפרץ" .
"זה נכון", עונה לו חברו האופטימיסט, "אבל לשמחתנו, רק אחד מהם ייבחר".

כשהיו נערכות בעיירות היהודיות בחירות למשרת הרב הראשי ובסופו של דבר, כמו בסיפור הקודם,  נבחר רק אחד מהם לשמחת כולם, היה המפסיד עוזב בדרך כלל את העיירה כי התקשה לספוג את ההפסד המשפיל.

אבי סיפר לי שבפינסק כיהן פעם רב אחד תקופה ארוכה, ואז נבחר רב אחר תחתיו. הרב שלא נבחר בחר לעזוב את פינסק, שכבר שנים הייתה שנואה עליו.
כמנהג העיירות במקומות ההם יצאו כל החשובים ובעלי התפקידים ללוות אותו בדרכו החוצה. כשהיו כולם כמה קילומטרים מחוץ לעיר פנה הרב לאחור לאמר: "הוי פינסק פינסק, איזו עיר נפלאה את". "נו באמת", אמרו לו החשובים, "בינינו, אתה הרי לא סובל את פינסק". "למה?" אמר הרב, "עכשיו, כשאתם כולכם כאן, מחוץ לעיר, פינסק היא עיר נהדרת!"

גם מי שזכה בבחירות והפך להיות הרב, לא ליקק תמיד דבש.
דרויאנוב מספר על ר' דוד מנוביהורודוק, שהיה הרב בעיירה הקטנה והענייה, סיפור שלימים שמעתי שמספרים אותו בשינוי שמות, על נשיא מדינה קטנה במזרח התיכון.

הנשיא היה אדם צנוע והסתפק במה שהיה לו, אבל אשתו דרשה ממנו שיבקש עוד שכר.
"תביני", אמר הנשיא לאשתו, "אני נשיא של מדינה קטנה".
"אז מה אני אשמה?" אמרה אשת הנשיא, "אני יכולה להיות אשת נשיא אפילו באמריקה".

דני קרמן הוא מאייר, סטיריקן ומעצב. אייר למעלה מ 300 ספרים, רובם ספרי ילדים. היה ממייסדי המוסף הסטירי "דבר אחר". כתב ספרי הומור רבים וגם כמה מדריכי נסיעות. ספרו "שעה מלונדון", על אזור הקנטרי באנגליה, יצא לאור בהוצאת מפה.