 |
| המחלקה לחינוך יהודי-ציוני, חטיבת האופק, תחום ליווי שליחים א' בכסלו תשס"ו, 2 בדצמבר 2005 |
במלון שלום המפורסם בירושלים. ואחד הדברים שנחקק בזכרוני היה מפגש
עם שליחים חוזרים שאמרו לנו: אתם יוצאים
לקראת החוויה של חייכם ובאותה נשימה אמרו - לפני שתשימו לב , השנים יעברו ויגיע הזמן
לחזור הביתה.
כיום, לאחר שנתיים בלוס אנג'לס כשליחה קהילתית, אני "חותמת" בשתי ידיים על שתי האמירות הללו.
כמה מילים על יהודי לוס אנג'לס
הגענו בקיץ 2003
באוגוסט 2003 הגעתי עם בעלי יוסי וארבעת ילדי: גל, נעם, אורי
ואלה ללוס אנג'לס כשליחה קהילתית-מרכזית. פתחתי שליחות חדשה
בלוס אנג'לס, עיר מורכבת מאד מבחינת האוכלוסיה שבה, הגיאוגרפיה
והתפיסה הקהילתית. אחד המאפיינים הבולטים של העיר הוא פיזור אתני
וגאוגרפי רחב מאד.
לוס אנג'לס מתאפיינת בריבוי קהילות - אם על פי מוצא אתני: קהילה אירנית, יוצאי חבר העמים לשעבר, ישראלים לשעבר וכד', אם על בסיס גאוגרפי: למעלה מעשר "רשויות מקומיות"
ועיריות עצמאיות מרכיבות את לוס אנג'לס רבתי.
להבדיל מהחוף המזרחי, היהודים שמתגוררים בחוף המערבי בכלל ובלוס אנג'לס בפרט,
קנאים לפרטיות שלהם ומטפחים את האינדוודואליזם כערך. שני מאפיינים אלו הם חלק
מהסיבות בגללן הפדרציה לא תמיד נתפסת כמייצגת את האינטרסים של ה"קהילה".
ולכן התואר "שליחה קהילתית" נראה היה קצת מוזר בקונטקסט של עיר כל כך מבוזרת
ומפוזרת. ובכל אופן - מלאת תקוות, אמביצה ואמונה...הגעתי לעיר לפני כשנתיים והתמקדתי בשני תחומים מרכזיים:
1. ליווי פדגוגי/ארגוני בתחום של "חינוך ישראל" בארגונים הפורמלים והלא פורמליים.
2. עבודה עם שותפות 2000 במטרה לגבש, לחזק ולהרחיב את הקשרים בין מוסדות חינוכיים וקבוצות בין
הערים תל אביב ולוס אנג'לס.
המגע עם אנשי החינוך המקומיים לימד אותי שיש צמא אדיר לכל מה שנוגע לישראל "מודל 2005". לכאורה
יש כאן פרדוקס - בעידן האינטרנט וה"כפר הגלובלי" - איך יתכן שלמוסדות החינוכיים אין חומרים עדכניים
על ישראל? בפועל מסתבר שהמציאות קצת יותר מורכבת: ה"אתגר" (כפי שלמדתי לומר כאן) הוא בכמה
רבדים:
לשים את ישראל על סדר היום של הארגונים החינוכיים הפורמלים והבלתי פורמלים: לפתוח דיון חינוכי ערכי
לגבי "מהו החזון החינוכי של המוסד לגבי ישראל", "מדוע חשוב לאיש החינוך ל"למד ישראל"? שיחה
שכזאת בדרך כלל גורמת ל"חוסר שקט במערכת", להסתכלות פנימה ובחינה מחדש של עמדות ודעות, תהליך
שלרוב מוביל לשינוי.
נוכח המציאות של מיעוט מספר שעות ההוראה בבתי הספר של אחר הצהריים, ריבוי מקצועות הלימוד בבתי הספר
היומיים, יחסם המורכב של המורים לעברית (ישראלים ברובם) כלפי ישראל ועוד – האתגר אינו פשוט כלל וכלל.
אחרי זמן קצר מצאתי את עצמי מספקת תכנים ומידע לבתי הספר אך חשוב מזה מעורבת -
כיועצת/פסיכולוגית/עובדת סוציאלית וכדומה - בתהליכים מעמיקים יותר של שינוי עמדות ותפיסות.
ואי אפשר בלי לדבר על המשלחת
משלחת הסוכנות היהודית בלוס אנג'לס כוללת 7 שליחים: עליה, חינוך,
יהודה הצעיר, בני עקיבא, התנועה הקונסרבטיבית, הבונים דרור והילל
LA UC)ו 10 בנות בת עמי. המשלחת פועלת באופן משותף במטרה למצב את
הסוכנות כגוף משמעותי בעיר ועל מנת לקדם מטרות משותפות.
המשמעות האופרטיבית היא עבודה מתואמת מול הארגונים היהודיים והארגונים
הרישמיים של המדינה בעיר (הפדרציה, לשכת החינוך היהודית, הקונסוליה וכד').
הובלה של יוזמות חינוכיות וקהילתיות הקשורות
לישראל בתוך הקהילה, ולא פחות חשוב - יצירת קבוצת תמיכה מבחינה מקצועית ומבחינה אישית-חברתית.
יצרנו מסגרת לא שופטת ולא בוחנת בזכוכית מגדלת את העשייה. מקום בו כל אחד יכול לשאול שאלות ולומר
כל מה שעולה בדעתו ולא לפחד מ"מה יגידו", לחגוג חגים ביחד,ו…. לתכנן את מסלולי הטיול ברחבי היבשת
- חלק משמעותי מחיי השליח.
רגעים של נחת: הקשר עם שותפות 2000
כל שליח מכיר את ההרגשה של אותם "רגעים קטנים של חסד" -
אותן הצלחות שגרמות לכל העבודה הקשה- להשתלם. אחד מהרגעים
האלו במהלך השליחות שלי היו כאשר נוצרה "רשימת המתנה" בקרב
המוסדות החינוכים בעיר להכנס ל"תוכנית התאומות" במסגרת
שותפות תל אביב -לוס אנג'לס.
כיום 35 בתי-ספר בתל אביב ובלוס אנג'לס קשורים בקשרי תאומות.
כל זוג בתי-ספר (כולל שלישיה אחת) מפתח תוכניות חינוכית משותפות
(בהתאם לשכבות הגיל, חזון ומטרות בית-ספר וכדומה).התוכניות קשורות לישראל כארץ מולדת וכמדינה, למעגל
החיים היהודי, ללוח השנה היהודי ולזהות היהודית. בנוסף, הצוותים החינוכים בשני המוסדות מפתחים קשרים
אישיים וחינוכיים בעזרת משלחות של מורים שמגיעות מהארץ ונוסעות לארץ, סמינר מחנכים משותף המתקיים אחת
לשנה, וגולת הכותרת - משלחות של תלמידים.
כל בית ספר שולח משלחת תלמידים אל בית הספר התאום לתקופה שבין 10 ימים ועד 3 חודשים ומארח
משלחת תלמידים מבית הספר התאום בכל שנת לימודים.
מדוע התוכנית מצליחה?
מדוע בתי-הספר מוכנים להכנס להרפתקה ולגייס הרבה מאד משאבים לטובתה? אחת הסיבות המרכזיות
לדעתי היא שהתוכנית עונה על צורך. בתי-הספר בתפוצות שואלים את עצמם כבר הרבה זמן איך להביא את
ישראל המודרנית, העכשוית העדכנית לבית-הספר. איך לצור את הקשר הריגשי למולדת, קשר שכיום לא
נלקח כמובן מאליו. תוכנית התאומות בשותפות 2000 נותנת מענה בדיוק על הצורך הזה: יצירת קשרים
אישיים בין קהילות: תלמידים, מורים, הורים. הבאת ישראל "אמיתית", עכשווית - על מורכבויותיה - אל
תוך בתי-הספר השונים.
"רגעים של נחת" זה לראות שישראל בכלל ותוכנית התאומות בפרט (כחלק
משותפות 2000) נכנסות לחזון הבית-ספרי של בתי-הספר איתם אני עובדת.
"רגעים של נחת" זה לדעת שהמשפחות של התלמידים שארחו והתארחו זה בביתו
של זה, עדיין שומרים על קשר, נפגשים, חוגגים את החגים ביחד ומרגישים
"משפחה אחת" לכל דבר ועניין.
צידה לדרך: תוכנית חברים רחוקים
כחלק משותפות לוס אנג'לס תל-אביב פותחה תוכנית למודים בשם "חברים רחוקים" Distance Friend.
מטרת התוכנית היא לפתח שיח עם בני נוער בתפוצות בנוגע לדמיון ולשוני בינם לבין בני גילם בישראל.
שאלות כמו משמעות של זהות יהודית וישראלית בשתי הקהילות, יחסי ישראל תפוצות, יחס כלפי הצבא,
כלפי הורים ועוד, מהוות את אבני היסוד של התוכנית.
התוכנית כוללת סרט וידאו בן 20 דקות המתאר חייהם של 4 בני נוער בארץ, על מה הם חולמים, איך נראה
יום בחייהם, מהו יחסם כלפי משפחתם, כלפי הצבא ועוד. את הסרט מלווים מערכי שיעור אותם ניתן למצוא
באתר האינטרנט:http://www.jewishla.org/distantfriends
את קלטת הוידאו ניתן לקבל דרכי ללא כל תשלום.
כתובתי: hshohammarko@bjela.org
אני ומשפחתי נמצאים בעיצומה של אחת התקופות היפות ביותר בחיינו. הקהילה ש"היא לא ממש קהילה"
פתחה את זרועותיה וחיבקה אותנו בחום. לילדים יש המון חברים חדשים, הם נפתחו לתרבות שונה, לחוויות
שונות, לטעמים ולריחות חדשים. את כל אלו ניקח איתנו תמיד, ועל כך אני מודה לכל מי שליווה אותנו וצעד
איתנו במסלול המרתק של השליחות.
הגר שוהם-מרקו,
שליחה קהילתית - מרכזית
לוס אנג'לס